העצבות והבדידות שלטו מהבוקר כשהתעוררתי.
החללים הקטנים שנפערו עם לקיחת חפציה הנותרים של האקסית, שאריות הבכי של הלילה הקודם, והמסורת שהתגבשה לצערי בחצי השנה האחרונה בערך, שסופ"ש זה זמן בודד ומת.
אבל לפנות ערב פתחתי את הבקבוק השרדונה שקיוויתי לשתות בשניים, ובצ'ט הדובשנית (הרעילה) התחילה לדבר על ג'ים מוריסון, ואז שלחה לי לבקשתי תמונה הורסת שלה בחולצת פטיש מויניל אדום עם מחשוף מרטיב פה, ליפסטיק בוער על שפתייה החושניות, גבות דקות ומשורטטות, ומבט כחול עמוק חזק בעיניים המכשפות... עכשיו כבר לא צריך פורנו.. אפשר לקרב, להרחיק, להקטין, להגדיל...(:
ואז המשכתי את חזרת השירה שלי בעודי מתבונן בתמונתה ונמלאתי אנרגית עשייה, ודיברתי עם הגיטריסט החדש, וקבעתי חזרות, והתקשרתי לסקארלט שתעצב באנר, ותיכף אתיישב לכתוב את הקומוניקט שיצא לתקשורת.
צריך גם להכין את צלי הבקר. לא יתכן שפרה נפחה את נשמתה לחינם ותסיים את תפקידה ביקום בשקית ניילון בפרידג'.
לפני 16 שנים. 17 במאי 2008 בשעה 19:03
