אתמול רשמתי לעצמי הסטוריה קטנה. הצלחתי לסיים לילה בלימיט בלי לבכות. אפילו לא בדרך הביתה, וגם לא כשהגעתי. (:
לא היו לי ציפיות גדולות, שכן עד שעות אחר הצהריים עוד הרגשתי את המיחושים בבטן, במיוחד כשיצאתי לקניות וסידורים, וחששתי שאצטרך להעביר את הלילה בחברת כאבי בלבד. אבל אז החלטתי להילחם, שתיתי אקסל והבטן שלי אהבה את זה, הכנתי מרק עוף ובינתיים סידרתי את הבית ושטפתי כלים. מרק העוף עבד כמו קסם, הבטן התמלאה בחיוביות, ואפילו הצלחתי להפליץ כמו שצריך.
לקראת 23 קיבלתי פון מידידה כוסית שרצתה לבוא אלי קודם ושאשרוך לה את שמלת הויניל שלה שהיא לא מסוגלת לשרוך לבד. היא הביאה איתה בקבוק יין צרפתי מבעבע והרבתה להחמיא לי ולחזק לי את הביטחון.
בכניסה ללימיט מיששתי את בטני בדאגה שכן הבאסים, עשן הסיגריות, והציניות העלו את המיחושים במקצת. אך כשראיתי שהונילית הכוסית מלפני שבועיים אכן הגיעה נמלאתי מוטיבציה מחדש ואחרי כמה דקות הסתגלתי. הגעתי רגוע, פחות שתוי מבדר"כ, וזה עשה לי טוב. לבשתי את מכנסי הויניל האדומים וגופיית רשת שחורה, ולפי המבטים והחיבוקים של הבחורות הכי יפות אין דה האוס הסקתי שאני כנראה נראה לא רע.
הונילית רקדה עם כולם כמו השפן של אנרג'ייזר אבל הצלחתי לגנוב אותה לכמה דקות של דיבור שקט בפליירום. כששלומי ניגן זפלין היא חזרה לרחבה, ואני אחריה. הופתעתי שאני מצליח לרקוד. זה הרגיש כמו התמתחות, אחרי ימים ארוכים של כיווצים. הערב המשיך בריקודים, שיחות וחיבוקים. עוד ועוד ידידות צצו וההרגשה היתה ביתית וחמימה.
בחמש נפרדתי מכולן יפה, ושמתי פעמי הביתה. בשוקן הבחנתי בסאבית קטנה ויפה שנראתה אבודה בעודה מנסה לשווא לתפוס מונית ברחוב האפל וחורש המזימות. נשארתי איתה דקות ארוכות וסייעתי לה לתפוס מונית, לשמחתה הרבה. היא הודתה לי נרגשות, ועניתי שזה חלק מתפקידי כאושיה קהילתית... בכלל, נהייתי לאחרונה מודיעין דן. סאביות שואלות אותי איך למצוא את הפורום הסגור, בחורים שואלים אותי על בחורות, בחורות מבקשות את עצתי בנוגע ליחסים שלהן עם גברים אחרים, אנשים שואלים אותי איפה השירותים... הכל, פרט להצעות מגונות והתחלות מפורשות. כולן מאוד סומכות עלי, ואני באמת בנאדם מאוד סמיך. נראה לי שאני היצור הכי פחות מבוקש בכלוב כרגע, ושאפילו אחרון הנשלטים העלומים זוכה ליותר אקשן ממני. וזה בסדר, כי כמו שהסברתי לונילית - אני בהתנזרות מרצון. אני מחפש קשב, רוך, אינטימיות, חיוך, התרגשות. כל מה שליד, כל מה שהולך קשה רק עושה לי קר ורע. כשזה יהיה נכון זה יבוא לבד ויחליק בטבעיות.
לפני 16 שנים. 24 במאי 2008 בשעה 10:00