מתחת לפרווה

אין לי מה להגיד על המצב חוץ מ״Said that you love me but you made me feel UGLY״. (slowthai)

וגם, בעקבות הדיון בתגובות לפוסטים הקודמים, ברטרוספקטיבה כנראה שמאחורי המילים המטפלת ענתה לי שאני צודק, שנגמרו לה הכלים ושאין סיבה שאגיע יותר. 

אתמול או מתישהו בבוקר, אני לא זוכר כי זה הכל נהיה יום אחד ארוך של עבודה בלחץ מלפני האור עד אחרי החושך ואז למחוק באלכוהול ולפעמים גם בכדורים, הצלחתי להגניב אימון מנדולינה קצר:

https://youtube.com/shorts/mrWrtRDAY8U?feature=share

אה, בדיקות הדן שעשיתי השבוע יצאו אפילו יותר טובות מהבדיקות השיאניות הקודמות שעשיתי לפני חצי שנה. אין כמעט אדומים, הגלוקוז ירד לראשונה ל96 והכבד הכי פחות שומני שהיה מאז שאובמה היה נשיא חרף האלכוהוליזם שאני מפתח. אני כל כך בריא שזה מגעיל. 

בדיקת האקו לב במאמץ שעשיתי בשבוע שעבר היתה תקינה לגמרי והגעתי ל94% לפני שהמטומטמת הבכירה הזכירה למטומטמת הנחותה שיש לעצור את הבדיקה אחרי שמגיעים ל90%. בתרגילי המוח עליתי 99.7% בקבוצת הגיל שלי, בפיתוח השמיעה עליתי 98.3% מול כל העולם.

כל פקיחת עיניים בבוקר מלווה בספירת הימים שנשארו לדדליין של הפסטיבל (11 מחר אם אתעורר), אם כי מעדיף שלא להתעורר מחר בבוקר. השמש שלי כבוייה, חומצית ורעילה. בחשק לחיות אני בעשירון התחתון ואין לי אפילו פרומיל של תקווה.