עונת המחול ממשיכה בקדחתנות, ואתמול בערב חזינו בפרימיירה המדהימה של להקת ״צבעי מחול״ בבימויו וניהולו האמנותי של איציק כהן הגאון, עמו אני יוצר כבר למעלה מעשור. הכוריאוגרפיה המשוכללת והמקורית נעה לכיוון יותר מודרני ותיאטרלי מפולקלור מסורתי, והתכנים מרבים לעסוק בנושאים חברתיים טעונים ונפיצים עם עיבודים לשירים כמו ״חד גדיא״, ״שלל שרב״, ״היי״, ״מבול״ ו״חנה׳לה התבלבלה״.
לפיכך במוזיקה יש לי סופסוף הזדמנות לשלוף את התותחים הכבדים… תופי המלחמה הקולנועיים, תזמורות מיתרים ענקיות, כלי נשיפה בומבסטיים ורועמים, גיטרות מנסרות וזועקות, סינתים וביטים מחשמלים, ולעוף עם הרגשות העוצמתיים, צרחות הכאב, הפחדים, האגרסיות והזעם במלוא הקיטור.
הערב היה מרהיב ומכשף עם ביצועים מדוייקים ועוצמתיים. תחושת המחוייבות המוחלטת והמשפחתיות של ״צבעי מחול״ ניכרה על פניהם של הרקדניות.ים בכל רגע דרמטי מתפוצץ, מותח, נוגע ואינטימי, והותירה חותם עמוק בלבי.
