היתה מסיבה חמודה מאוד, והרגשתי מעולה בטוגה (וגם קיבלתי מחמאות לרוב), אבל מהרגע שנכנסתי היכה בי וייב מדוכדך כזה שאי אפשר היה להתעלם ממנו. היו הרבה אנשים, קהילה בלבד, אנשים חמודים ויפים ויקרים, אבל עדיין נדמה היה שכולם מסתובבים בתחושה שמשעמם, שאין הרבה אנשים, שלא קורה כלום, ושהחיים בזבל. בחיי שאנחנו קהילה של קוטרים. היו מספיק אנשים ובדיוק מהזן הנכון בשביל להעיף אחלה מסיבה שבעולם. אולי המקום היה גדול מדי, לא יודע.
אני בכל מקרה נהניתי לראות הרבה חברים וחברות שלא ראיתי זמן רב, להצליף בפיינליסטית ולמזמז אותה נמרצות, לחלק פליירים ולהדגיש שהנוכחות חובה, לרקוד קצת ולפלרטט, להתחבק בחיוביות עם האקסית (קונספט חדש - שנינו באותה מסיבה ומתנהגים כמו חברים טובים. אני אוהב את זה.) , למזמז את אחותה המטריפה של הפרה האם, ולבסוף לתפוס טרמפ קצר והזוי עם האוכפת הונילית P: והחברה היפהפייה והמסתורית שלה שהיתה עם הינומת רשת שחורה.
עכשיו סופסוף מתחיל הסופ"ש, ואני פותח אותו באנרגיה חיובית. יש לי המון דברים לעשות גם במהלכו וגם במהלך החג, אבל אני נוטה לחשוב שיהיו לי מספיק זמן ואנרגיה בשביל להשלים אותם ואפילו להנות מהם.
לפני 15 שנים. 6 ביוני 2008 בשעה 8:59
