לא כתבתי על המפגש השני עם הג'ינג'ית הונילית בשבת בלילה כי לא רציתי להסריט אותה, גם כך קשה לה איתי והסטיות שלי...
אמש, בהמשך ישיר לנרדפות הנשית שאני חווה לאחרונה הגיעה אלי הסאבית הקליפורנית בת ה22 שהגיעה לארץ במיוחד בשביל ההופעה שלי. (וגם לחופשת מולדת של חודשיים, אבל יותר נחמד לחשוב על זה ככה) . היא עוקבת אחרי כבר כמה שנים מרחוק, והכרנו דרך עדי ז. גדול. היא סוג של פוליגמית, יש לה sir בקליפורניה, והוא אישר לה לקבל ממני ספנקים אך לא יותר מזה לפני שידבר איתי. הייתי דווקא במצברוח להכות ולהשפיל, במיוחד כשזה ללא חוטי רומנטיקה דביקים, אך למי יש כוח להסתבך בבירוקרטיה...
ולמרות שידעתי שאני אוכל לפתות אותה ולעשות את זה "שפוי בטוח ובהסכמה בדיעבד" העדפתי לשמור על זה נקי ופשוט. אז רוב הערב דיברנו והיה מעניין, פרט לכ20 דקות בהם הספנקתי אותה כשהיא על ברכי, ממש ממש חזק, הכי חזק וממושכות שהספנקתי אי פעם. מסתבר שיש בי אגרסיות כבושות. לקראת הסוף היא התחילה לבכות, והמשכתי חזק יותר עד שוידאתי שהבכי תפס ולא יפסיק ברגע שאפסיק להכות. ואז חיבקתי אותה והבאתי לה מים והבנתי שהבכי הוא מגעגועים, ושהיא שמחה ששיחררתי לה את הבכי. התחת שלה היה סגול למדי, והיא חייכה ואמרה שהיה מעולה.
אחר כך המשכנו לשוחח, ודיברנו על איך שאם היה manual, חוברת הדרכה לנשים, האותיות היו משתנות תוך כדי הקריאה, חלק מהמילים היו נעלמות, חלק גדול מההוראות היו סותרות, וחלק היו בכוונה לא נכונות כדי לבחון את הקורא.
קמתי היום בידיעה ברורה שזהו, די לפיזור, די לנרדפות. מספיק. יש לי דברים לעשות, יש לי מחשבות לחשוב, אני צריך להיות פרודוקטיבי וקונקרטי. אבל אז התקשרה איזו שולטת מסתורית וכנראה בלתי פנויה (ובאמת נוצר חוסר איזון לאחרונה בין מיילדום ופמדום אצלי, והרעב להיות מוכנע עצום ורב) ודיברתי איתה שעה (!!) בפון והצעתי לה להמשיך את השיחה בערב פנים אל פנים, כשאחזור מהיורש בחדרה. פפפפ.... אני כזה חלש אופי (:
מה שכן, אני שמח לבשר שיש עוד הופעה באופק. ((:
זו תהיה הופעת unplugged (יעני, בלי פלאג (; ) , אקוסטית, אני ועדי זילברברג.
ההופעה תיערך על גג מדהייים בדרום תל אביב, ארבעה כיווני אוויר ונוף על כל העיר כולל הים, בשעת השקיעה, ביום ו' לפנות ערב.
בירות אבטיחים ובריזה.
עדי ינגן קלידים וכינור וחליליות ואני על גיטרות.
זו תהיה הופעה ראשונה בפורמט הזה נראה לי, למרות שעדי ואני מנגנים ביחד כבר מגיל 16, ואת מיטב שנות נעורנו העברנו בנגינה משותפת סביב מדורות בפרדסים של רחובות, במכתשים בהרים, בנחלים ובחופי הים, לצורך הרשמת בחורות ומזמוזן.
קיצר, 18.7.08, תרשמו ביומן (:
לפני 16 שנים. 23 ביוני 2008 בשעה 9:45