נסעתי לחדרה ליורש העצר.
זה קצת מפליא אותי איך לאורך כל השנה אני מצליח למצוא לנו עיסוקים והרפתקאות מדי שבוע פעמיים, ואף פעם לא ממש משעמם. בהתחלה הסתובבנו בקניון הממוזג כמפלט מהחום, ואז הבעתי את מורת רוחי מהעובדה שאנחנו מטיילים בקניון, מקדש דת הצרכנות החדשה, ולא במקום מעניין יותר שגם יזין ויעשיר את נפשנו. "חם בחוץ, איפה כבר נסתובב" שאל היורש, ואז היכה בי רעיון. "בספריה למשל יש מזגן, אולי נלך לספרייה?"...
למרבה המזל הייתי חמוש בדוגמא אישית, שכן בדרך עשיתי קניה אימפולסיבית של שני ספרים בדוכן הספרים בתחנת הרכבת. יש מבצע 'ספר שני בשקל', וכבר כמה שבועות אני חושב שהגיע הזמן לספרים חדשים. אז קניתי את "תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר ווילד (וכבר גמעתי בהנאה מרובה ובהזדהות כמה פרקים ממנו בנסיעה), ואת "איים בזרם" של ארנסט המינגווי בהמלצתו של מאיר אריאל...
אניווי, לשמחתי היורש נדלק על הרעיון, וצעדנו לספריה היפה והממוזגת. יש להם באמת ספריה יפה בחדרה, עם כמה מפלסים וחדרים, ומחשבים, וספרית מוסיקה וקולנוע בנוסף לספרים. היורש התלהב, ההרשמה היתה פשוטה ובחינם, והוא בחר ספר על פצצת אטום. נדמה היה שהוא נפתח במקצת, ושהחשיפה התרבותית ריככה אותו, והוא היה תקשורתי יותר כשהשתובבנו בחוץ על המדשאה.
חזרתי מיוזע ומאובק, אך בתחושה שהפעם היה זמן איכות אמיתי, ועם סקרנות לדעת כיצד יתפתח הערב. יש לי חשק לחיות.
לפני 16 שנים. 23 ביוני 2008 בשעה 16:43
