אתמול בבוקר אחרי עוד לילה מסוייט המוח המחוצץ שלי הכריז על סכסוך עבודה ושביתה כללית, ולכן מכל פעילויות הבוקר המתוכננות רק תרגלתי מדיטציה, ביצעתי את שיחת הטלפון השבועית להורה 2 והאזנתי לשיעור החדש שקיבלתי מהמורה לגיטרה. (ויתרתי על הג׳ים, תרגילי פיתוח השמיעה ומשחקי המוח, וגם על אימון הגיטרה).
ב10 בבוקר נפתח הבקבוק הראשון, וכתוצאה של שילוב וירטואוזי בין נוזלים מזוקקים, כמוסות מרשם שונות והמבורגר שהזמנתי לעצמי, בשעה 15:30 התנדנדתי למיטה בתחושה של גאווה על הספק יומי נאה.
במשך כל שעות השינה הראשונות רדף אותי סיוט מתמשך בו אני עדיין מקליט את הלהקות הצבאיות שהקלטתי השבוע, והמחרוזת המזויינת שלהם פשוט התנגנה בראשי שוב ושוב כתקליט שרוט. ((הם דווקא היו די חמודות הילדים.ות במדים. למרות שהמפקד שלהם הורה לי לחלק להם את הסולואים נתתי להם לבחור את הסולואים שלהם בעצמם ובאופן כללי לשיר איך ומה שבא להם. אני אוהב להשחית מוחות צעירים, סיפרתי להם שהקריירה הצבאית שלי נגדעה כבר בצו השני, ולבסוף שלחתי אותם לדרכם עם המסר: ״סרבו לפקודות בלתי חוקיות בעליל, אל תעשו כל מה שאומרים לכן ובאופן כללי אל תהיו ילדים טובים מדי״. ))
מדי כמה שעות התעוררתי צמא ושתיתי מים או קמתי לאכול פרי קטן וחזרתי לישון. בחצי השני של הלילה הרגשתי שהחלומות על ההקלטה הסתיימו ופינו את דרכם למחשבות בלתי מעובדות אחרות שהצטברו. מה שהיה מעניין, זה שבכל פעם שהחלום נהיה מעצבן ומייצג קונפליקט לא פתור, יכולתי מתוך שינה להגיד לעצמי: ״עזוב את זה, זה במילא רק חלום, תשאיר את זה ככה ובוא נתקדם״.
השינה נהייתה רגועה יותר לקראת השעות הקטנות של הלילה, עם חלומות שדמו יותר לסיוטים הרגילים, עם נרטיבים סמליים מתמשכים, התמודדות בודדה עם אנשים מוכרים במקומות זרים ולהיפך, ובשש בבוקר קמתי אחרי 15 שעות שינה ובלי היסוס התלבשתי ויצאתי לג׳ים.
אם אני רוצה להסתמם ולישון גם היום מהצוהריים (ואני רוצה!) צריך שגם הגוף יתעייף קצת. הנפש עייפה, מדוכאת ומיואשת די והותר לעוד הרבה ימים ולילות כאלו.
עדכון: השתלם להחסיר יום אימונים בפיתוח שמיעה, הבוקר טיפסתי בעוד עשירית האחוז .
