כשהתיישבנו תהום התחילה להגיד שהמצב בינינו הכי גרוע שהיה אך עצרה ושאלה: ״מה אתה עושה?״ כשראתה אותי שולף מהתיק את הjbl הטורקיז. השמעתי את If It’s Magic של סטיבי וונדר, כשהשורות הכי רלוונטיות עבורי היו מהבית השני:
אם זה מיוחד
אז למה איננו זהירים עם זה?
כמו שאנו מקפידים להתלבש בסטייל
להצטלם לתמונות בחיוך
להרחיק ילד מפני סכנה
זה נוצר את המפתח לכל לב ברחבי היקום
זה ממלא אותך ללא נגיסה ומרווה כל צמא
כשהצלילים האחרונים של השיר גוועו המטפלת שאלה: ״אז איך זה שהקסם פג?״ ותהום אמרה:
״אני מרגישה שיש משבר מאוד קשה בינינו כרגע. אני עשיתי כמה טעויות ואני לא מצליחה לגשר על זה ולהגיע לאיזשהו מרחב כלשהו עם דן. אני לא מצליחה להגיע להתקדמות כלשהי איתו, ודן, מהכאב העצום שהוא סוחב, הוא פשוט מתנתק לגמרי ממני. זה כואב לי ושובר אותי. היינו בכיוון מעולה, על דרך נכונה להיות המותג המנצח כמו שרציתי שנהיה״.
מטפלת: ״את מי את רוצה לנצח, את הטראומות שלכם?״
המטפלת ניסתה ללא הצלחה יתרה להבין מתהום מה קרה, ואז שתיהן הסתכלו עליי.
אני: ״לא קרה שומדבר חדש בשבועות האחרונים. את אוהבת להביא דוגמאות ינקותיות. לתחושתי אם אני התינוק ותהום האמא, אז היא עוטפת אותי בניירות עיתון ׳ישראל היום׳ וזורקת אותי בצפרדע, בפח האשפה מאחורי הסופר. ועושה את זה שוב ושוב ושוב ושוב. הפעם אחרי שהיא עשתה את זה היא גם התחילה לבוא בטענות שאני לא שולט בה… וזה בא אחרי ששלטתי בה פעמיים, מיוזמתי, כי הרגשתי שזה מה שהיא צריכה״.
תהום: ״מידרתי את דן מכל מיני דברים שקרו, התחילו דברים עם אחרים ולא הכנסתי אותו כחלק מזה. אני חשבתי על זה יותר לעומק, שזה לא רק הפנטזיה שלי, אני מניחה שזו גם הפנטזיה שלך, אני רוצה לדעת איך היא נראית בדמיון שלך, מה הגבולות שלך… וכמובן גם הצד השלישי, למה הוא בא, מה המטרה שלו כאן״.
אני: ״כן, אז זו באמת אמירה שנאמרה השבוע, שיפה שאחרי 18 שנה שהדברים האלה מדוברים מאוד בבהירות בכל פעם שאנחנו עושות סקס ותהום מתארת מה היא רוצה שיקרה בסיטואציות האלה, שאני אראה אותה מוצצת לו בזמן שאני מתחתיה או מלקק לו את התחת בזמן שהוא יורד לה, דברים מאוד גרפיים וברורים, ופתאום השבוע נהיה לה חשוב לשמוע מה לי יש להגיד בנושא״.
מטפלת: ״מה מוזר שהשתנה הרצון שלה? היא בתהליך טיפולי, כנראה עם עצמה מבינה שיש לה גם צורך לשמוע אותך״.
אני: ״בינתיים לא זה קורה ולא זה קורה ושומדבר לא קורה״.
תהום: ״לא קורה כי ממי, אין בינינו כלום. אני לא יכולה לצאת לדברים כאלו כל עוד אני מרגישה שבינינו עוד רגע הכל קורס״.
אני: ״הכל קורס כי את לא עקבית עם הדברים שאת אומרת. את אומרת דברים ולא עושה אותם, מתארת מצבים עתידיים ולא בונה אותם, מבקשת דברים ולא מתמידה איתם. אני עושה כל מה שהיא אומרת שהיא רוצה. אבל אז מתברר שאההה, היא בכלל רוצה משהו אחר. דיברת על ׳שינוי חוזה׳. נניח שבעל הבית רוצה לשנות את החוזה, להעלות את השכירות. אז אוקיי, אפשר לנהל משא ומתן על זה כי עד עכשיו שנינו ביצענו את הצד שלנו בחוזה. אבל אם עד עכשיו הייתי פעם משלם שכירות ופעם לא, עושה מסיבות רועשות באמצע הלילה… אז על איזה בסיס היינו מחדשים חוזה? אין אמון, כי הרי החוזה הקודם לא קויים״.
תהום: ״אני קצת בפלונטר עם זה, כי אוקיי, סבבה, אז אתה בעצם אומר ׳תחזרי למקום השולט שלך, ומשם…״
התפרצתי בקול רם וזועם: ״לא, מה שאני אומר זה שאין לי כרגע אמון בשומדבר. לא במקום השולט שלך, בטח שלא במקום הנשלט שלך. בשומדבר שעשית. אין לי אמון. לא הייתה לי שום סיבה לתת אמון עד עכשיו חוץ מהעיוורון שבחרתי לאמץ כי אהבה=עיוורון״.
מטפלת: ״עד עכשיו אתה לא יודע מי זו תהום ומה ההתנהלות שלה, הטראומות שלה?…״
אני: ״גם אם אוספים נבחרת על של פסיכולוגים, סוציולוגים, מגדות עתידות, מהפנטים… כולם ישבו על תהום שבועיים…גם אז לא ידעו להוציא מסמך״.
כולנו עברנו לצעקות, המטפלת טענה שאני אמור להבין שתהום נלחמת איתי באותו תהליך, אני יריתי שהחוזה הנוכחי מאוד נוח לתהום, גם כלכלית, ולי הוא לא נוח בכלל, למרות שהכסף זה לא באמת מה שחשוב לי אלא האהבה והתחושה הדיאדית. ״אבל אם אנחנו כבר מדברים על לפתוח חוזים, אז יאללה! בואו נפתח!!״.
דיברתי על איך אני מושקע כולי בתהום, לא רק כלכלית, ואיך אני נמצא עכשיו במצב של בעיית שתיה על סף אלכוהוליזם בעקבות 20 חודשים של טיפול זוגי מיני שבסופם אנחנו במצב יותר גרוע ממה שהתחלנו: ״ולא בגלל המטפלת. המטפלת נהדרת בעיניי. המטופלת לא משהו״.
מטפלת: ״אתה כועס. אתה מאוד מאוד כועס״.
אני: ״נזכרתי שבעבר הייתי בכל מיני גישורים זוגיים, את יודעת, יחידת הסיוע… וקצת אימצתי גישה להיראות נחמד ופשרני. היום לא באתי להיות נחמד, היום לא באתי במטרה שיאהבו אותי. היום לא באתי במטרה להיות אהיב״.
המטפלת אמרה שהיא עדיין לא מצליחה להבין מה בעצם קרה ושאלה אם אני יודע להגיד.
אני: ״מה שקרה זה שנגמלתי מקנאביס בתקווה שאני נשוי לאישה שאני אוהב, ושזה ילך למקום טוב, וכשאני אומר מקום טוב אני מתכוון לפי אמות המידה שלי, שהיא תדע לתמוך בי, לתת לי השראה, שהיא זורמת עם הסטיות שלנו, שיש התאמה בסטיות ושהכל זורם בצורה שהיא אולי לא נורמטיבית אבל היא עובדת.
מה שיצא זה שאני עובד מאוד קשה, גם עם המשפחה, עם ההורים, עם הילד, עם האישה, עם כולם, עם הלקוחות. עם כולם אני מאוד בסדר, ומרגיש מאוד בודד, לבד, ולא סומך על אף אחד, במיוחד לא על זאת (מפנה אגודל הצידה לכיוון הבחורה שיושבת לידי), וכל מה שנשאר לי לסמוך עליו זה על אלכוהול ועל מערכת יחסים הולכת ומתהדקת עם בנזודיאזפינים ולאחרונה גם אופיאטים״.
מטפלת בצעקות: ״אבל אתה יודע שאתה מסבך לעצמך המון דברים שהיא לא קשורה אליהם אבל אתה אחרי זה תסבול מהם. כרגע בחרת לך חברים שיסבכו אותך מאוד מאוד מאוד״.
אני: ״גם החברה הזאת סיבכה אותי מאוד״.
מטפלת: ״אבל החברה הזאת יושבת איתך פה, מנהלת שיח, בוכה, לוקחת על עצמה אחריות, רוצה להבין איך היא יכולה לעשות דברים שונה, ולעומת האופיאטים יש לה גם צרכים משלה״.
אני: ״אנחנו כבר 20 חודשים מנהלים שיחות…״
מטפלת: ״ואנחנו כנראה ננהל אותם עוד 20 חודשים כי הפגיעות שלכם מאוד מאוד עמוקות. לקח המון שנים לחיות עם הפגיעות האלה, לא יכול להיות שיקח רק 20 חודשים לצאת מהפגיעות האלה. אני חושבת שנגענו ברוב הטראומות. יש משהו אצל תהום שאנחנו לא מצליחים לגעת בו, אני חושבת שגם תהום לא מודעת אליו. אני מאמינה שזה מתישהו יצא, באיזושהי חוויה חושית, מינית, רגשית כלשהי, שאני אצליח לתפוס קצה חוט. אני לא מצליחה בינתיים לתפוס קצה חוט. היו פה ושם אמירות, אני לא מצליחה להבין מה תהום עברה כשהיא היתה קטנה שעד כדי כך פגע בנפשה״.
אני, עדיין צועק בטון תוקפני: ״אוקיי, אז אם אני נמצא ברמת מודעות X, ותהום נמצאת ברמת מודעות X מינוס משהו, אז למה אני צריך לבוא לפה כל שבוע?? בעיניי אני צריך לבוא כל שבוע כדי להשגיח שתהום לא מבלשטת ולא הולכת לכל מיני כיוונים שלא קשורים למציאות״.
כולנו בצעקות הולכות וגוברות:
מטפלת: ״אולי זה התפקיד ההורי שאתה לוקח על עצמך, אבל שניה, בוא נראה אם יש בזה צורך כי אתה יודע איך תהום מרגישה מול הורים. היא מאבדת את עצמה מול הורים. היא לא בדיוק יודעת להיות אדם שווה ערך. אז תבין שהתפקיד ההורי שלך לא עוזר לכלום, להיפך. אני פה בשביל זה, התפקיד ההורי הועבר כאן לי. יכול להיות שיש כאן מישהי שנוצרו לה כל מיני צרכים, ואתה נורא כועס. היא כאילו מעמידה אותך אל מול עובדה כלשהי…״
תהום: ״אתה מבקש ממני לספר לך על המיניות שלי, אני מספרת לך על חלק במיניות שלי שאני עוד בקושי מדברת עליו עם עצמי, ואתה אומר שאנחנו נדבר על זה עוד פעם ועוד פעם, ואנחנו מדברים, ואתה כועס עליי! שאני עזבתי את המקום ואני לא יודעת מה לעשות יותר…״
אני: ״את זרקת אותי לאשפה״.
תהום: ״אז אני אקח אותך מהאשפה ואני לא אכניס אותך יותר בחיים לאשפה!!״.
מטפלת: ״אבל בשביל זה, שניה!, בשביל זה את אמורה להיות שולטת במקום המיני שאת לא בהכרח תמיד מרגישה מחוברת שם. את עוזבת את המקום הזה המון פעמים כי משהו בחיבור למקום הזה לא מדוייק לך״.
הרבה צעקות סביב הנושא, המטפלת צועקת שהכעס שלי מובן ומותאם אבל שתהום אולי ׳חתמה על החוזה׳ לא ביודעין, תהום צועקת שהיא מעולם לא רצתה לוותר על המקום השולט אלא רק רצתה עוד משהו, ואני צועק שהיא זרקה את המקום הזה שוב ושוב, ושהיא קיבלה את ה׳עוד משהו׳ עוד לפני שממש ביקשה אותו.
תהום: ״קיבלתי אותו אבל היה מאוד מעט. אני עשיתי טעות מאוד גדולה ולא אמרתי שומדבר על זה, לא נתתי איזשהו פידבק, שהיה מהמם, לא שיתפתי את זה גם פה איתך, רק אחרי שדן העלה את זה. אז אני מבינה שעשיתי טעות כאן. אם אני, שדן אומר לי שהאוכל היה טעים ואני יודעת שאני אקום באמצע הלילה כדי לבשל לו אוכל כי היה לו טעים וזה נותן לי את הכח ואת האנרגיה, אז בטח ובטח שאני חייבת לתת את זה גם״.
מטפלת, עדיין בצעקות: ״ובגלל זה אתה תסמוך על תהום ולא על האופיאטים, כי תהום תקום באמצע הלילה בשבילך כי היא באמת אוהבת אותך, עובר עליה משהו שגם היא צריכה להבין, אבל היא לא נוטשת, לא מפסיקה לאהוב, היא משנה חוזה של מיניות שנחתם לא בידיעה מלאה. היא משנה משהו כרגע בעקבות תהליך שהיא עוברת. זה לא אומר שהיא נוטשת אותך. אתה בוחר בחברים שהם באמת ידפקו אותך!@ היא לא דופקת אותך, היא פשוט מאוד מבולבלת בתוך עצמה כרגע.
יש בתוכה טראומות, שהדברים נופלים, נופלים. מה נעשה? אתם שני אנשים מלאים בטראומות. אתה עברת, באמת, מה שאתה עשית מהטראומות שלך, עשית מה זה מלימון לימונדה, אתה לקחת את הטראומה הקשה ותראה מה אתה עושה איתה. אתה מרוויח למחייתך מהיכרות מעמיקה עם אנשים מעוותים שאתה מצליח לתת להם עם הכשרון הרב שלך באמת יצירות פאר… אני חושבת שאתה באמת איש מקצוע נדיר אבל את מה שאתה ידעת לעשות לא כל אחד יודע לעשות. תהום בחרה דרך השרדותית אחרת. אתה מצפה ממנה לעשות אותו דבר״.
אני בטון שקט, כל מילה בנפרד: ״אני מצפה מתהום שתיישם את הדברים שאנחנו מדברות עליהם״.
מטפלת: ״היא מתה ליישם, כל עוד זה לא יפול לה על ריק. נניח שהיא צריכה לתת לך פידבק, ׳וואי ממי היה לי מדהים׳. מי מתישהו בחיים לימד אותה להגיד את המשפטים האלה באינטראקציה אינטימית? אתה. אתה. פשוט אתה פגשת אותה בגיל בוגר כבר, שהנפש האינטימית שלה כבר היתה קיימת. היא חייבת להפעיל את המוח הקורטיקלי והבוגר ולא הזוחלי, אבל הבעיה היא שבמין פועל לנו המוח הזוחלי. ושם זה נופל לה לתוך תהום טראומטית״.
המטפלת ניסתה להבין מתהום איך קרה שבכל זאת סישנתי אותה פעמיים למרות שהיא לא הביעה את הרצון שלה ו/או נתנה פידבק חיובי לאחר מכן ולאחר שלא קיבלה ממנה תשובה ממש ברורה אמרתי:
״לא היתה אמירה שלה ושום כלום. אני ידעתי, כי… סליחה על ההשתחצנות, אבל, תהום התחתנה עם פרארי, ואז היא לקחה את הפרארי האדומה המבריקה הזאת ודפקה אותה פה ודפקה אותה שם, ונסעה איתה בעיקר למכולת ובחזרה, ואז צבעה אותה באפור, ועכשיו היא גם רוצה לעקור ממנה את המנוע, לקשור שני חמורים מקדימה ושהם יסחבו את הפרארי״.
המשכנו להטיח האשמות זו בזו בצעקות, לנתח את דימוי התינוק באשפה שהבאתי, לדון בנרטיבים המיניים וביכולת להאמין בהם, והמטפלת אמרה לתהום שברור לה שהיא מאוד אוהבת אותי ובחיים לא היתה רוצה לפגוע בי.
אני: ״הדברים הכי נוראיים בחיים קרו לי מאנשים שאוהבים אותי״
מטפלת: ״דן, זה הstory of your life, בגלל שהבנאדם הראשון שאהב אותך מאוד מאוד עשה לך דברים איומים ונוראיים ומאז ההצמדה הזאת, אחרת לא היית משחזר את זה עוד פעם ועוד פעם בסיטואציות אחרות. אני שניה מבקשת ממך שלא תהיה תקוע בטראומה. אתה פשוט מתחפר בתוך הטראומה. ׳אין לי אמון אין לי אמון אין לי אמון׳ זה המקום הטראומתי הראשוני שלך. כל הזוגות מדברים כאן, וגם אני בחיי הזוגיים שלי, מדברת על שחזור טראומות הילדות. אין דרך אחרת. אנחנו בבגרות מנסים לצאת מטראומות הילדות אבל השחזור הוא אינסופי. אם נבחר להישאר בו אנחנו אינספור פעמים נמצא את התיקוף לטראומות הילדות כי בשביל זה בחרנו לנו את בן הזוג הזה. האהבה הגדולה של החיים שלנו היא זה שמשחזר לנו את הטראומה. זה נורא פשוט ועם זאת הכי מסובך שיש״.
לקראת סיום המטפלת דיברה על כך שניפגש רק בעוד שלושה שבועות כי היא טסה לחופשה בתאילנד.
אני: ״אם יהיה רצח על רקע רומנטי אני מבטיח שזה יהיה רקע ממש רומנטי, נעשה כזה פוסטר של שקיעה ושמיכת פיקניק, בקבוק יין, עלי ורדים…״
המטפלת הסתכלה עליי כעל ילד שובב וסיננה: ״אתה משהו אתה״.
