הריקוד ״מבול״ היה אמור לדעתי לזכות במקום הראשון בתחרות הכוריאוגרפיה בפסטיבל (כזכור עבודות שלי זכו בשלושת המקומות הראשונים+פרס חביב הקהל) אך בגלל שאיציק מאתגר באופן תמידי את ההגדרה של מחול ישראלי פולקלוריסטי הוא זכה רק במקום השלישי.
(זה מדהים כמה יצרים, פוליטיקה, סכסכנות ופלגנות יש סביב אותה חלקת השתנה מסריחה במדינה קטנטנה בעולם שעולה בלהבות ועומד להכחיד את היצורים המגעילים שהשתלטו עליו).
אניווי,
בתסריט המקורי שאיציק העביר לי כדי שאצור את המוזיקה, אחרי המילים ״בית לעצמי״ היתה אמורה להיות התעצמות דרמטית עם כינורות ושיט, אבל הרגשתי שיותר נכון להתכנס שם ועל דעת עצמי יצרתי שם קטע עם אקורדים אינטימיים, אמביוולנטים וחשוכים, ורק אחריו התחלתי בניה של התעצמות.
למרבה השמחה העלו אותו באיכות צילום ושמע מצויינת, ואני משתף אותו כאן כי אני חושב שהוא ממש גאונות צרופה הריקוד הזה. כמה דמיון ויצירתיות, אש ולהט מתפרץ, מחויבות טוטאלית של כל הלהקה ושל רום הסולנית המופלאה, מקוריות, תעוזה, והר געש של רגשות כנים וחשופים.
והקטע של אחרי ״בית לעצמי״ זה החלק שאני תמיד מרגיש שהוא החלק ״שלי״, למרות שאיציק אומר שאולי בכל הריקוד הוא בכלל דיבר אותי.
