מתחת לפרווה

היום פרכס והתעוות לו, ודי מוקדם במהלכו הבנתי שזה אחד מהימים האמנותיים האלה. כמו יומולדת, רק בלי הצומי והלגיטימציה.

בסופו של דבר מצאתי את עצמי עם הגיטרה האקוסטית באולפן, והצלילים של blackbird של הביטלס בוקעים ממנה. הצטרפתי בשירה, וחשבתי שזה נשמע לא רע וצריך להוסיף את זה לרשימת השירים להופעה. אבל אז שאלתי את עצמי (אני ועצמי מרבים לדבר לאחרונה, ואנחנו משעממים אחד את השני פחות מכשאנחנו מדברים עם אחרים) מה הקשר של השיר אלי, שכן הוא נכתב במקור על מאבקם של השחורים בארה"ב לשיוויון. ואז עלתה במוחי הנמס המחשבה שהBlack יכול ליצג גם את צבע הדרסקוד שלנו, ושל האתרים בהם אנחנו גולשים, ואני הרי סוג של ציפור, ואז כל השיר קיבל משמעות אישית ומרגשת.

בין לבין התקשרה האטרקטיבית ורמזה שהיא זקוקה לסטירה. הזמנתי אותה לבוא, כי התאים לי להכות. היא הגיעה בדיוק מתי שאמרה, הכנסתי אותה וחיבקתי, הייתי חמוד ושאלתי איך היא מרגישה, ואז דפקתי לה סטירה חזקה מאוד, שלוותה בעוד שלוש, בכל פעם שהתאוששה. אחר כך הושבתי אותה בסלון ואמרתי לה שהיא זונה נותנת, ושזו הסיבה שהזמנתי אותה, ושלא מעניין אותי אם כואב לה, היא צריכה לספוג בשקט את העצבים שיש לי להוציא. שהכאב שהיא מרגישה הוא המחיר עבור תשומת הלב שלי. הורדתי אותה על ארבע, הוריתי לה להתפשט, ועברתי להצליף בה עם קרופ, חרף מחאותיה שמעולם לא חוותה כאב מהסוג הזה. הצלפתי חזק ומשפיל, התייחסתי אליה כאל גוש בשר, וכשדמעות החלו להופיע בעיניה וצווחותיה נהיו גרוניות ונואשות הוספתי להכות, חזק יותר.

אחר כך חיבקתי, אך הוספתי להיות נבזי ועוקצני, וניגנתי על מה שאני יודע שהן הנקודות החלשות שלה. היא התוודתה שהדום הפחותויותר קבוע שלה אבחן אצלה חרמנות יתר, וגמרתי אומר ללמד אותה לקח. היא היתה חמודה מאוד כשבכתה וצרחה, עם שני אטבים על הדגדגן שלה, רגליים פסוקות ותלויות באוויר לראש המשקוף, חוטפת הצלפות על הכוס עם הקרופ ומזויינת על ידי בקבוק ירדן גוורצטרימנר 07 שסיימתי לשתות. התלוננה שזה לא פייר, כשהתעכבה עם הספירה וההודיה בהצלפה השמינית בגלל זעקות הכאב, ואמרתי שנעשה אותה שוב. אז אמרתי שאם זה לא פייר, נחזור לשבע.

היא הבטיחה שהכוס שלה למד את הלקח ולא יהיה יותר מורעב יתר על המידה ויסתפק במה שיש לו, אבל אני מסופק מאוד. היא גם אמרה שמעולם לא התאכזרו אליה ככה, ושלא ידעה שאני מסוגל להיות כל כך אכזרי. (מסתבר שזה משו שלא כל כך יודעים עלי.... אני מסוגל להיות מאוד אכזרי ונוקשה, ויש בי סאדיזם מנטאלי רגשי ופיזי במידה לא מבוטלת בכלל...כמעט כפי שאני מסוגל לספוג. פשוט קשה לי למצוא מקומות לבטא את זה...) לקחו לה דקות ארוכות להפסיק את הבכי ולחייך את החיוך המבסוטי-שובב היפה שלה. היא לא העיזה לבקש שארד לה למרות שרצתה, ואני חשבתי שמוטב להשאיר את זה "יבש" בכל מקרה, אך לא לפני שהתענגתי על מישוש ממצה של שדייה האדירים. דאבל F, או משו... (:

אוף, אני חייב להפסיק להיות מנוצל ככה על ידי נשים...

תיכף חזרה עם עדי ז. גדול לקראת ההופעה בשבוע הבא, ואני מקווה שהפעם הוא לא יתעקש לדחוף את חליליות הבארוק הביזאריות שלו לכל מקום...