עברו שלושה שבועות מאז הפגישה הקודמת. המטפלת חזרה מחופשתה המשפחתית בתאילנד ושמחה לשמוע שלא לקחתי כדורים כבר שלושה שבועות ולא שתיתי 18 יום. היא אמרה שאני הורה טוב לעצמי.
אני מקשיב עכשיו לפגישה ורוב המילים מרחפות מסביבי, זרות וצורמניות כפי שגם נשמעו לי בפגישה.
תהום: ״כשאני ראיתי את דן בשבועות שלאחר העבודה האינטנסיבית יושב ושותה ולוקח את הכדורים והכל, אמרתי לעצמי אוקיי, איך אני מתחילה לצאת מהמקום הזה, ממערכת היחסים הזאת, כי לא ככה אני רוצה לראות את החיים שלי. היו לי מחשבות מאוד קשות עם עצמי. (מעלה ומקשיחה את הטון) אני גם חושבת שהוא החליט את זה כי אני אמרתי את זה כאן. כתבתי לו רשימה של דברים שאני רוצה לעשות ואחד מהם היה לבנות תכנית גמילה״.
מטפלת: ״אבל הבנת שהוא בטראומה ולכן הוא ככה? מה את יכולה להיות שם?״
תהום: ״עשיתי את הרשימה ואמרתי לו אוקיי תראה לי מה וזה והכל, ואם לא הייתי רואה תוך כמה ימים שינויים אז יכול להיות שהייתי בוחרת לעשות דברים אחרת״.
מטפלת: ״מה אחרת? אני לא מבינה מה את אומרת״.
תהום: ״לקום ולעזוב. כי זה היה ממש קשה. וכאילו, אני מתה לעשות סקס עם דן. אני יכולה להביא כל יום ביד, אני לא רוצה לעשות ביד. יש לי ציפייה שיהיה בינינו סקס. אז בימים ההם לא, וגם כשהוא החליט להיגמל והכל, ואלו היו ימים קשים, ראיתי אותו ובאמת היה לו מאוד קשה וכואב בבטן, הרגשתי שאין את המרחב הנינוח הזה קצת שיכול לאפשר סקס. כשהבנתי את זה אז הורדתי את הציפייה מהסקס והיה חשוב לי יותר לשמור על בית נעים וחם. הבנתי שזה לא הכיוון הנכון לדרוש סקס.
גם העניין עם הבישול, עכשיו כשדן מבשל… ובאמת דן מבשל מדהים. והיתה כבר שחיקה שלי של העניין שכבר חודשים על חודשים שאני בישלתי באופן די בלעדי ואני חושבת שעכשיו אני קצת מאפשרת, זה לא בדיוק מאפשרת, כאילו, אני נהנית מהאוכל ומשבחת אותו, ואני חושבת שזה גם איפשהו נכנס ל doing של דברים ואז הוא לא שוקע למחשבות על האלכוהול והרצון לקחת כדורים״.
מטפלת: ״אבל רגשית את אומרת ואני שוב שומעת, את אומרת משהו, שאולי זה המקום שדן חווה אותו כלא בטוח, שכשדן על הקרשים את הולכת״.
תהום: ״פעם הייתי קמה והולכת על הרבה פחות מזה. אני לא הולכת, כבר הרבה זמן. אני כן ארים אותנו״.
מטפלת: ״דן מה אתה חושב על זה? אני מסתכלת על הבעות הפנים שלך ואני תוהה מה אתה מרגיש כשאתה שומע את תהום״.
אני: ״כל מיני דברים״.
מטפלת: ״תרצה להגיד את חלקם או את כולם?״
אני: ״לא בטוח״.
מטפלת: ״לא בטוח כי?״
היישרתי מבט אל המטפלת ושתקתי עם משיכת כתפיים זעירה.
מטפלת: ״מה נראה לך שהוא חושב?״
תהום: ״אני חושבת שזה היה קשה לו לשמוע שהיו לי מחשבות קשות מאוד. אני גם לא חושבת שדיברתי על זה. נבהלתי מאוד שאני לא יודעת מה הוא רוצה לעשות. הוא רוצה לקחת כדורים ולשתות, אז הוא לא רוצה אותי. זה כאילו מחשבה של התאבדות. זה היה נורא מפחיד ומטלטל, וכשאני כאילו מנסה זה אז הוא הודף אותי. גם נורא פגע בי שהוא אמר שבגללי הוא שותה. אם בגללי אתה רוצה להתאבד אז אני אלך״.
מטפלת: ״אני פתאום מבינה מה שדן אומר, איך אני יכול להיות מיני או להביא מיניות למקום שהוא בכלל לא בטוח. המקום הלא בטוח זה לא רצף מיני, זה לא הסיפור. הסיפור הוא שהוא כנראה יודע בלי לדעת בקוגניציה, אבל יודע שאת הולכת. הולכת זה לא נשארת ואומרת אני לא אוותר עליך, אני מבינה שאתה בהרס עצמי מסויים, בהצלה עצמית, כל התשובות נכונות, אבל אני לא מוותרת עליך.
יש לך say אבל זה לא מופנם לך. את לא פועלת כמישהי שיש לה say. דן מקשיב לך מאוד. דן שומע את הדברים שלך, הוא רושם את זה אצלו״.
תהום: ״כן הוא רגיש אליי מאוד״.
מטפלת: ״ראיתי בהלה כל כך גדולה בעיניים שלך כשדיברת על זה שמשהו יקרה, את פחדת שהוא הולך למות, להתאבד, להיעלם. הוא כאילו ויתר עליך, שכח אותך. זה מסוכן והרסני. חברה שלך מתה ככה. הבהלה הזו בעיניים שלך, היתה שם באמת חרדה איומה שמשהו נורא הולך לקרות״.
תהום: ״זו חרדה שינטשו אותי״.
מטפלת: ״הדבר הזה הרג את ורד, אז כל הדבר הזה הוא לא קוגניטיבי. הנה, יש כאן את אהבת חיי, הבנאדם הכי חשוב לי בחיים, הוא הולך עכשיו למות לי, להיעלם לי. עכשיו אני מבינה את הקשר שעשית, כי אמרת ׳הוא לא איתי׳. הוא מוותר בעצם עלינו כי הוא לא איתי, הוא עם הכדורים והאלכוהול שיש להם סיכוי של הרס טוטאלי. הוא הולך למות לי, אני לא רוצה להיות כאן, זה הדבר הכי מפחיד בעולם, אני רוצה ללכת!!! (תהום אישרה בהתייפחות חרישית).
הוא באותו רגע חווה אותך: הנה אין לי מקום בטוח, היא לא איתי, היא הולכת. זה הלופ שלכם. שאת מהחרדה שלך הולכת. לפעמים פיזית, או הולכת רגשית. את קופאת. את לא תהום נוכחת בבית. את לא יודעת מה לעשות ולהגיד. (פונה אליי) מה זה עושה לך לדעת שתהום מתה מפחד מזה?״
אני: ״לא יותר מדי. לא שתיתי ונהגתי. המשכתי לעבוד, לא שתיתי במשך היום, לא שתיתי בעבודה, לא היה שום רגע בו זה הפריע לאיזושהי מחויבות או אחריות שלי. אני גם חושב שהסיבה שאת ידעת מזה, ושאנשים אחרים ידעו מזה, ובמובן מסויים גם זה שתהום ידעה מזה, זה כי אני דיברתי על זה. אם הייתי רוצה להתמכר באמת אז הייתי מסתיר. התמכרות אוהבת הסתרה, מחשכים, הכחשה. אז אני חושב שבעצם עשיתי אינטרוונשן לעצמי״.
מטפלת: ״לגמרי, אבל תהום לא יודעת את כל זה לעשות. עכשיו את שומעת את זה, אני לא יודעת אם ידעת להגיד לעצמך את כל הדברים האלה שדן אומר, כי זו הפעלת שיקול דעת״.
תהום: ״כשהוא הסביר לי את זה אז זה הרגיע קצת כי הבנתי שיש סיבה מאחורי הרגע של ההתפרקות״.
מטפלת: ״הוא לא איבד שליטה״.
אני: ״זה לא יכל להמשיך, זה לא היה בר קיימא. זה שתהום דיברה על זה, זה היה חלק חשוב באינטרוונשן שאירגנתי לעצמי״.
מטפלת: ״הנה היא נלחמת עליי, הנה היא רואה, הנה היא רצה להציל אותי ולא משאירה אותי במים״.
אני בטון יבש: ״זו פרשנות אפשרית. אממ, כתבתי על זה, דיברתי על זה עם אנשים, קיבלתי תגובות, קיבלתי ממך תגובה, קיבלתי מתהום תגובה, ובסופו של דבר זה סוג ההיזון חוזר שנדרש מהסביבה״.
מטפלת: ״כל הכבוד לך, בגלל זה אני אומרת שאתה באורח פלא, באמת באורח פלא הורה ממש טוב לעצמך״.
אני בטון רגוע וסלחני: ״כן היו... אני לא יודע אם בכוונה או בטעות, אני לא יודע. אבל בדיוק בשבוע שבו התחלתי בגמילה, זה השבוע שתהום עשתה צ׳קינג אאוט מהבישול, ואז איזה יום לא היו מצרכים, ויום אחר לא היה בכלל אוכל, וכל השבוע כל תחום האחריות הזה קירטע וזה מה שגרם לי לקחת אותו על עצמי. אני לא יודע אם זה אישיו, אני משתדל לא להאמין לכל מחשבה שעוברת לי בראש״.
מטפלת: ״כל הכבוד לך. יש מצב שתהום הפילה. יש מצב. היא היתה בחרדת שיא בעצמה, יש מצב שהיא הפילה. אבל זה שאתה מאמין שמותר לפעמים לבנאדם לטעות, להפיל, לא להיות מדוייק, לפשל… זה חלק מהדבר שנקרא הcycle של החיים, שאנחנו קצת מבינים שגם הדמות הנכספת הזו שלנו היא לא מושלמת, היא לפעמים מפשלת, לא רואה. זה שהיה לך את הקול הזה, לא להיתקע על זה שאולי הנה היא מפילה אותנו שוב, זה גם להיות הורה טוב לעצמך. האמונה שהדברים האלה הם תחנה בדרך. זו עמדה קצת יותר בוגרת של החיים.
אני רוצה לבקש מכם לזכור שמין זה פועל יוצא של. את נורא רגילה שמין הוא במקום הרבה רגשות. לכן את מדברת כאן על זה, אני רוצה מין מין מין, אני רוצה מין, אני חרמנית, אני חושבת על מין. אני רוצה רגע לשים את מין במקום המותאם לו. הוא מאוד חשוב, אני לרגע לא ממעיטה בחשיבות שלו בחיים האישיים והזוגיים. אבל אנחנו לא יכולים לעשות סקסואליזציה לרגשות.
כשיש רגשות חוסר ביטחון, חרדה, נטישה, זה רגשות מאוד קשים. לא יכול להיות שם מין. צריך לשים את המין בצד ולהגיד אני מטפלת ומתעסקת וממקדת את הקשב שלי ברגשות הקשים שכרגע עולים״.
