מתחת לפרווה

אפקט יולי מכה בי במלוא עוזו הדביק.

אני מרגיש כאילו חלקים שלמים במוח שלי יצאו לחופשה, כמו משרד ממשלתי שיצא לחופשה מרוכזת, ונשאר רק השומר או השרת שעומד בכניסה בפרצוף חצי עצבני וחצי מבודח ושואל מה אתה רוצה. ואולי איזה עובד מסכן שנשאר תורן ומטפל על כורחו בעניינים דחופים ובוערים.

ודווקא השנה החום עצמו והזיעה על העור פחות מטרידים אותי. גם כשאני דחוק ודחוף ונוטף ברחוב, אני לא סובל מזה יותר מדי. מצחיקים אותי אלו שאומרים שהקיץ הזה חם במיוחד. נער הייתי וגם בגרתי, ועוד לא היה קיץ שבו לא אמרו ש"הקיץ השנה הכי חם שהיה, משו נורא..." . אבל העננה הלחה הזו שאופפת לי את המוח ויצר החיות מציקה לי מאוד. בסופ"ש מאוד רציתי ללכת ללימיט, וכיוונתי את הפון שיצלצל ויעיר אותי, כי עבדתי לאורכו של יום שישי. הבעיה היתה שכיוונתי אותו ל12:30 במקום ל00:30, וכשהתעוררתי קצת אחרי 01:30 זה כבר היה די אבוד.

וכל הזמן אני נוזף בעצמי על שינה מרובה וחוסר עשייה, וכבר עליתי לעצמי על העצבים, משני הכיוונים. הנוזף מאס בנזוף, ולהיפך.