כששואלים אותי איך אני מרגיש בימים אלו אני עונה שבסדר ושותק. בכלל נהייתי שתקן. המילים שיש לי להגיד לא משחקות לטובתי כמעט אף פעם.
אני לא יודע לתאר אפילו לעצמי בדיוק איך אני מרגיש. זה סוג של רע, אפילו רע למדי, אבל בגוונים עמומים כאלו, כצבעי הזייה שבמציאות זוהרים הרבה פחות.
לא יודע איפה להתחיל.
קניתי כרית חדשה.
אתמול באישון לילה כשניקיתי את הבית הכרית המרכזית שלי (להבדיל מכרית החיבוקי והכריות לאורחות) שפכה לאגר אל תוך הציפה. לא הזנחתי.
גם לא את המע"מ שעשיתי השבוע (כסססעמק אין בזה שום חווית קניה. סתם לתת כסף לדואר. הייתי מנתק איתם את הקשר לגמרי אך נראה שהקשר עימי יקר להם ואני לא רוצה לשבור את ליבם) .
לא הזנחתי כלום למעשה. הכל עשיתי, בגבולות הסביר פלוס. הסתפרתי לקראת ההופעה, הלכתי לשיננית. היום כשהלכתי לקנות מיתרים הקופאית הצעירה והחדשה בכלי זמר זיהתה אותי מהטיוי והזמנתי אותה ואת עיניה הכחולות ומלאות ההבטחה להופעה. הייתי עם היורש בסרט "וול E" ביום שני.
קצה הקרחון, זה רק קצה קצהו של הקצה. עוד לא אמרתי כלום.
אני בודד.
הדבר היחיד העקבי והמוחלט בחיי האהבה שלי זה חוסר התוחלת המוחלט, אבל ממש מוחלט של כל הפעילות האינטראקטיבית שלי מול המין השני. (בפורנו שאני צופה בו דווקא יש תוחלת, אבל זה לא אינטראקטיבי) . כבר תיארתי את זה כבליל של כלום, וזה עוד התדרדר מאז. כולן סביבי מתוסבכות רדופות ומטורפות. (מה שעובר לי עכשיו בראש, שזה יהיה מורכב וארוך מדי לתאר עד כמה ובאיזה אופנים תמוהים, אבל כסססעמק, זה בדיוק העניין ! זה לא פאקינג יאמן כמה הכל פאקינג הזוי )
אז הנה :
אחת (מקסימה, איכותית, ריצ' ביצ' שכזו) חלמה שהיא מתנשקת איתי עוד לפני שהכירה אותי, פנתה אלי, ולמרות שיש לה בנזוג והיא חיה בעולם אחר לגמרי משלי היא מתקשרת מחסוי בשעות המוזרות ביותר, לא נותנת לי את הפון שלה, לא נפגשת איתי, אין לי מושג איך היא נראית אבל היא טוענת שמדהים, והיום גם סיפרה לי שהשיגה אישור מבן זוגה להתנשק איתי על מנת להוציא את זה (יעני אותי) מהסיסטם שלה והתפלאה שזה גרם לי להרגיש רע. כבר צברתי איתה עשרות שעות פון, כאשר היא עונה לכל מיני שיחות עבודה, חברים, ובן זוג בקוים האחרים תוך כדי. כבר עשר פעמים היא רמזה שאולי ניפגש במועד מסויים ובסוף זה לא הסתייע, והקטע הבאמת מטורף זה שאני אשכרה עוד משתף פעולה עם הפאאאקינגגגג טמטוםםםם הזה.
שניה (כוסית לגמרי, יפהפייה, מוכשרת, ומאחרת כפייתית) הביאה לי דיוידי שבו היא מצולמת רוקדת את השיר שלי "השוט" במועדון חשפנות, על הבמה. זו היתה דרכה לספר לי שצדקתי לגבי משלח ידה. היא כל כך קשה וקוצנית ואגוצנטרית, אני אף פעם לא מרגיש שום סוג של הכלה בקרבתה או אפילו עניין בי ובאיך שאני מרגיש, והיום נזפה בי למה אני מדבר סתם על דברים שאני לא מבין בהם כשאמרתי לה שאני לא יכול לראות דף בפייסבוק שאליו שלחה אותי, שכן אני לא רשום שם. (ובאמאשלי שניסיתי. אי אפשר לראות שם כלום אם לא רשומים). בויה דולורוזה שעברתי איתה במהלך העבודה המקצועית שעשינו יחד בהחלט התעורר בי הרצון להכות אותה חזק מאוד, אבל אי אפשר להשאיר עליה סימנים בגלל עבודתה והיא גם מפונקת. המחשבה על להישלט על ידה עושה לי אגרסיות מטורפות. אני כבר מעדיף להסתשן על ידי אמא שלי. (וואי)
שלישית קוראת לי לעשות לה כביסה ולקנות לה מתנות ולעשות לה מסאג', ומנגד משדרת לי שהיא מאוד רוצה אותי, אבל גם מציבה מחסומים וגבולות רגשיים ומיניים באופן רנדומלי, כמו מחסומי פתע של משטרת התנועה. הכל שם מסואב ומבולבל, ואחת לכמה ימים היא תופסת סוג של חופה ואני סוג של מתרחק, אבל אז היא קוראת לי והשיממון מסביב מדרבן אותי לשוב לעוד סיבובון.
כל היתר לא ממש שווה איזכור. אה, רביעית שהציעה את שבת כיום מפגש, בשישי אמרה לי להתקשר בשבת בצהריים, בצהריים אמרה לי שנדבר בערב, בערב אמרה שנדבר בלילה, ובלילה אמרה שתתקשר עוד שעה, וכשקמתי למחרת בבוקר ראיתי שכתבה לי הודעה שאכן מאוחר מדי כבר להיפגש ושאולי בשבוע הבא. זה לא מפליא שאני לא ממש להוט לפתח עוד כמה אופציות. מספיק רע לי עם הקיימות. אני לא יודע למה אני בכלל מנסה לשחק את המשחקים הילדותיים והמפגרים שלהן ולא מכתיב את החוקים שלי ומי שלא מוצא חן בעיניה שתלך לאמלל מישו אחר.
אני רק מחמם את הגרון.
מה עוד, מה עוד.
השבוע יש יותר עבודה מהשבועות האחרונים, והלחץ חזר. אני חורק שיניים בלילות, כמו מטורף, ולא מצליח לשכנע את עצמי לשים את סד הלילה. הוא לא נוח ומכאיב. גם כך נורא מוזר ובודד לי בבית לבד, בשקט הסטטי, אדון לעצמי, מדבר עם עצמי כל היום. עושה ביד חמש או שש פעמים ביום, בבוקר/צהריים, כדי שלא אעשה שטויות בערב.
יש עוד המון, המווןןן. המוןןןןןןןןןןןןן ! !#!
ואין לי כוח להוציא יותר.
אני בודד.
החזרה הגנרלית אתמול עם עדי היתה נהדרת ופוריה. הכל יתפוצץ על הבמה מחרתיים, חזק ועמוק.
עכשיו אני הולך לשתות, לשיר, לבכות, ולישון.
לפני 16 שנים. 16 ביולי 2008 בשעה 22:32
