הקאנטרי עדיין סגור, והבוקר חזרתי למסלול הליכת הבוקר הקבוע שלי מימי הסגרים דרך מרכז יפו, חוף עג׳מי ויפו העתיקה. הרחובות עדיין שוממים והנהנתי עם חיוך קטן למעט האנ.שים שנקרו בדרכי ופגשו את מבטי. אתמול לפנות בוקר צעדתי עם תהום לפארק המסילה ובחזרה דרך פלורנטין וראינו את הבנין באברבנאל שקרס מפגיעת טיל, קרוב לדירתנו הקודמת.
בשישי דווקא היה לנו יום נחמד, בבוקר הלכנו לספא הזוגי התת קרקעי והמרשים באזור כיכר דיזנגוף שהיה חלק ממתנת יום ההולדת שלי. עיסו אותנו במיומנות ובמסירות במשך שעה וחצי, לאחר מכן צעירה מקועקעת ויפה הצליפה בי בעוצמה בחמאם וקינחנו ב30 דקות באמבט אבן זוגי עם פירות וקצף. כשחזרנו עשינו ׳מסיבה׳ עם סשן וזיונים וחשבנו על חופשת הצלילה המתוכננת בדהב שבינתיים נאלצנו לבטל. נראה לי שגם סיור הזוחלים הלילי במערב הנגב שתוכנן ליום ו׳ לא יתקיים.
בשבת בבוקר תהום התעוררה מהאזעקות והעירה אותי. הגפנו את התריסים וביצענו נוהל חיבוקים במסדרון בכל אזעקה (אין לנו ממ״ד) ובערב לאחר שהאזעקות היו ממש קרובות וחזקות והדלתות רעדו מהבומים והטראחים ירדנו להתרשם מהמקלט (אנחנו גרות בקומה שביעית) אבל מסתבר שאין שם בופה, אקווריום, ספות, ג׳קוזי ומזגן... כל התנאים הבסיסיים. בסבב הבא של האזעקות כבר יצאנו לחדר המדרגות.
אין לנו טלוויזיה ואני לא צופה בכלל בערוצי החדשות. אין לי גם טלגרם, ווטסאפ, טיקטוק או טוויטר, בפייסבוק יש לי רק כמה מאות חברים והפיד נוטה לשעמם ולחזור על עצמו מאוד מהר. באינסטגרם אני כמעט לא משתמש מעבר לפרסום תמונות מדי פעם. אני קורא רק כותרות ופרשנות, לרוב באתר ״הארץ״ וקצת בטמקא, וואלה, CNN ו-The Guardian. אני עדיין מאוד מודע לכל ההתרחשויות המזוויעות וגם להלכי הרוח, סרטוני ה״סנאף״, תעמולת הקונספירציות והחרדות.
הלוואי שכולם ישובו לביתם בשלום במהרה. הלוואי שבשוך הקרבות יגיע עידן של שלום ושגשוג לכל הא.נשים באזור הקדוש לשמצה הזה ושהשנאה, האלימות, האיבה, הכוחנות והגזענות יעברו מן העולם כמו סיוט רע.
