אני: ״נראה שעכשיו אנחנו בצד היותר חיובי של תנועת המטוטלת, וחשבתי על מה אני יכול לעשות מהצד שלי… מה שקורה בשלב הזה בדרך כלל זה שהעניינים מתחממים, ואז אני מרשה לעצמי יותר להיסחף, לצרכים להתבטא, לפנטזיות לתפוס מקום… ואני רוצה להאיץ ואז יש השמטה ואכזבה.
גם אם הבריכה עכשיו קצת התמלאה במים, זה עדיין כנראה לא חכם לקפוץ ראש… (המטפלת פוערת עיניים לרווחה ומנידה בראשה בבעתה)… האינטואיציה הנשית שלי מפרשת משהו בהבעה שלך כאילו את מסכימה איתי :). אז השאלה היא איך אני יכול מצד אחד כן להתקדם, ומצד שני לא לשחזר את אותו דבר ש…״
מטפלת: ״הו! גאון! זאת השאלה. איך אני לא אשחזר שוב את קפיצת הראש לבריכה שהיא לא מספיק עמוקה, לא יכולה להכיל, אין בה מספיק מים לקפיצת הראש הזאת. אני מקשיבה לך ואני אומרת, וואו, זה גאוני. זה כאילו אתה ותהום מצאתם אחד את השני במקום מאוד מותאם. שניכם באים עם נרטיב בדסמי מוסדר כלשהו… הנרטיב שלך הוא הרבה יותר מוסדר. יש לו התחלה, אמצע וסוף, הוא נורא בהיר וברור, יש לו הגיון פנימי, חיצוני…״
אני: ״לא קשור למציאות אבל…״
מטפלת: ״הו. היה נדמה שמצאת את זה במציאות. יש שולטת שבאמת באמת אוהבת אותך, מוכנה להתחייב אליך, להתחתן איתך ולעשות את זה כל החיים, שתחיו את הנרטיב הזה. אבל הסיפור הוא, שכמו בהמון זוגות גם אתה נתקלת שהמציאות רק נראית מתאימה. האישה הגדולה הזו בפנטזיה שלך היא שולטת אחראית מאוד, היא יודעת מה היא עושה, יש לה את כל המרכיבים של השולטת. תהום שלטה ממקום אחר, שהיא יכלה להגיד מה שהיא רוצה למי שהיא רוצה ויעשו את זה. זה לא המקום היחיד של השולטת, זה רק אחד המרכיבים. יש מאפיינים מאוד מהותיים של שליטה בדסמית שחסרים לתהום, כי לא היה מישהו שם פעם שמספיק יאסוף אותה, יהיה אחראי עליה, שהיא תוכל ללמוד ממנו את הפונקציות האלה.
אחד הסיפורים הקשים עם כל השולטות שהיו לך, עד כמה שאני יודעת, זה שמתישהו הן רצו להפוך להיות הנשלטות שלך. הן בקלות ירדו מהמקום הזה, כי אתה בתפקיד השולט- יש לך את כל מה שתפקיד השולט צריך שיהיה לו. אחריות גדולה, הכלה גדולה, יכולת לראות את הצרכים של האחר, להיות מדויק לצרכים של האחר, למתוח את הגבולות של הנפש שלך למען האחר. אלו פונקציות הוריות מאוד משמעותיות. אתה בחרת להתמסר למישהי שהיא דמות אהבה מאוד גדולה ויש לה התנהגות חיצונית של שולטת, אבל אין לה את רוב הדברים שהשולטת צריכה מבחינה נפשית.
היא גם אומרת לנו את זה כאן לאחרונה במילים כאלו ואחרות, שהיא לא נהנית מינית רק מזה. שהצרכים המיניים/רגשיים שלה לפעמים זה גם להתמסר למישהו. שיקחו אותה, יעטפו אותה ויגידו לה ׳אני עכשיו מחזיק אותך ואת עושה מה שאני אומר לך׳. להיות בהחזקתו של מישהו שעכשיו, באחריות גדולה, מחליט עלייך, ואת במקום בטוח.
מה שאני רוצה להגיד לך זה שלזוג אחר זה נשמע, וואי איזה כיף לכם שמצאתם אחד את השני. לא צריך להסתיר שומדבר, זה לא כמו בדסמי שהתחתן עם ונילית או ההפך וצריך להסתיר, או שאחר כך משתפים באיזו פנטזיה ואז הבנאדם השני מוצא את עצמו תקוע ולא יודע מה לעשות עם כל הסיפור הבדסמי הזה. אז כאילו אמורים לקנא בכם קצת, כי ממש סיר מצא את המכסה שלו. ממש מפתח ומנעול. אבל אנחנו רואים שלא, כי הפנטזיות הבדסמיות שלך הן לא תהום. הן האישה הגדולה הזאת שפיזית מצאת, תהום היא אישה גדולה, יפה מושכת, שגם לפעמים יודעת להשמיע את המילים, לפלרטט כדי להישמע כמו, אבל בפנים יש ילדה אבודה שמאוד מאוד לא בטוחה בעצמה, ולא יכולה לשלוט. לנפש שלה אין מספיק ביטחון פנימי וחוויית ערך ברורה בשביל שהיא תשלוט במישהו אחר.
לכן יש לך המון חוויות מאוד קשות מתהום מפעם, שהיא לא היתה עושה אפטרקייר, שהיא היתה שוכחת ממך, היא היתה מתנהגת כמו ילדה. מקבלת את מה שהיא היתה צריכה מאחד שניים, שלושה הגברים שהיו שם… ראיתי בעיניים שלה כמה היא היתה אבודה, כמה אין לה מושג. עכשיו לאט לאט זה יותר ברור לה מה אתה צריך, אבל ככל שהיא מכירה, מתקרבת ומתחברת לעצמה יותר היא מבינה ששליטה מינית בדסמית זה לא הדבר היחיד שהיא אוהבת, צריכה ורוצה. היא אוהבת לעשות את זה אבל לא באופן בלעדי.
אז היא היתה מענה ומאלצת את עצמה רק בשביל שההסכם ביניכם ימשיך להתקיים, אבל לא חווית את זה כמשהו שבאמת קיים כי זה נעשה מעבודה מלאכותית, ממאמץ מאוד גדול להשלים את התמונה הזאת, את הנרטיב הזה, ולעשות את מה שמצופה ממנה אבל מאוד לא אותנטי לה.
עכשיו אתה צריך רגע לעמוד על קצה הבריכה ולהתחיל לבחון מה עושים עם הבריכה הזאת. יש מצב שהפנטזיה שלך תישאר, כמו שאני אומרת להמון אנשים שיש להם תחושה שאם רק ימצאו מישהו בדסמי בנפש שלו אז הכל יסתדר. אבל אנחנו רואים שזה לא. כי בסופו של דבר הפנטזיה שלך היא נורא מסוימת, לאישה הגדולה הזאת שהיא מאוד אחראית, שהיא מרגישה מאוד שווה, שאתה יכול להתמסר אליה במלא. וכדי שאתה תתמסר אליה במלא היא צריכה להיות אישה מה-זה גדולה. כי אתה בעצמך אדם נורא גדול, לא רק פיזית. אתה גדול בנפש, בחשיבה, אתה חכם נורא, אתה מעמיק נורא, לא בכזו קלות… בוא תחשוב מי האישה הגדולה הזאת שצריכה להיות שם כדי שהיא תוכל להכיל את כל כולך״.
אני: ״אמרתי לתהום לפני כמה ימים… הכנתי לעצמי חליטת פירות בזמן שדיברנו, ואז תוך כדי שיחה, כשהחליטה כבר היתה מוכנה שפכתי פנימה בטעות חלב. הכל נהיה גבשושי והתבאסתי, ואז אמרתי לה בתקיפות מבודחת: ׳זה באשמתך!׳. תהום התחילה לצחוק וענתה: ׳ידעתי שבסוף תאשים אותי. סליחה, מה הציון שלך בתרגילי המוח? ובאיזה אלפיון אתה בAttention?׳. אהבתי את הקונטרה הזה שהיא נתנה, ואמרתי לה שהיא כמו הסלע שאלוהים ברא, שהוא לא יכול להרים״.
מטפלת: ״זה בול! את כמו הסלע שאלוהים ברא כי את נראית, נשמעת ועושה רושם בול כמו האישה הגדולה הזאת שאני רוצה להתמסר אליה ושתיקח אותי לאן שבא לה ואחר כך גם תזכור לחבק ולנשק אותי ולהגיד כמה שאני יקר לליבה. ואני אומרת שאתם צריכים למצוא איזושהי מיניות… כי היא נמשכת אליך, אתה נמשך אליה, יש בניכם מגע ודברים טובים שאתם יודעים לעשות מינית אחד לשני״.
אני: ״גם הסדיזם שלה וזה… זה כן קיים בה״.
מטפלת: ״את זה היא יודעת להפעיל אבל יש לה איזה עניין עם זה, היא עם סטופר. היא לא אותנטית שם במלא עם עצמה. היא אומרת שהיא מתה מפחד, ואני חושבת שהיא יודעת משהו על עצמה שלא קשור אליך. זה מנגנון בתוכה, היא עומדת עם איזשהו סטופר על הסדיזם שלה, ואתה מרגיש שהיא לא מתמסרת על מלא, ואז היא נעלמת. כי כשאנחנו לא מתמסרים, בסוף אנחנו נלקחים לאיזו מחשבה, לאיזו פנטזיה, ואתה מרגיש שהיא פתאום לא שם.
מה שאני באה להגיד, גם לתהום אמרתי, שאני מאוד אשמח שהיא תתחיל למצוא את האני המיני שלה, כי הוא בפער מטורף לאני המיני של תהום שאתה הכרת פעם. תהום לא מבינה את המקורות הנפשיים של הבדסם שלה. אז עכשיו אתה פוגש מישהי מאוד מהוססת שאתה לא יכול להתמסר אליה. אתה צריך לנהל את הסיטואציה או לפחות להישאר בהחזקה ולא להתמסר״.
אני: ״אז מה אני יכול לעשות במקום?״
מטפלת: ״אתם צריכים לבנות בריכה משותפת חדשה. בהתחלה זה לא יהיה תואם לפנטזיה שלך. אתם רגילים שאת הפנטזיות מוציאים לפועל, שמה שיש לי בפנטזיה אני מצליח להגשים במציאות, שזה באמת מותאם מאוד לנרטיב בדסמי. אני חייבת להגיד לך שבאמת, ככל שאני פוגשת יותר ויותר אנשים בדסמים, אני פוגשת יותר ויותר אנשים שהמציאות מאוד מאכזבת אותם לעומת הפנטזיה הבדסמית. כי ברור לך מה השורשים של הפנטזיה הבדסמית. היא מטפלת בפצע המאוד, שהיית הכי מסור וחסר שליטה. פשוט בפנטזיה הכל מושלם, כל הפרמטרים מקבלים מענה״.
אני: ״גם השחזור וגם ה-הפי אנד״.
מטפלת: ״בדיוק. במציאות לא, כי במציאות אתה פוגש בן זוג פצוע, אתה פוגש מישהי שגם אצלה יש שחזור, והלוואי והיא היתה יודעת הפי אנד, לא היינו נפגשים. אתם צריכים לבנות לכם את ההפי אנד. להשאיר את הפנטזיה בפנטזיה. להביא חלקים ממנה למציאות. ומה הפנטזיה של תהום? אני חושבת שהפנטזיות שלה הן רבות. צריך לעזור לה להתחבר, יכול להיות שהפנטזיה שלה זה שיש הרבה גברים״.
אני: ״על זה היא מדברת כל הזמן, אבל היא לא מתקדמת, וזה קצת קשה לעבוד עם זה ככה״.
מטפלת: ״אני תוהה, לי זה נשמע כרגע שזה שאריות של תהום של פעם, שככה היא ידעה את המיניות שלה, שהיא פועלת היטב בנסיבות של ריבוי גברים. היא זוכרת סיטואציות של פעם, אבל הן היו במצב נפשי אחר וגם מתווכות עם המון חומרים״.
אני: ״אז את אומרת שיכול להיות שהיא בכלל לא באמת רוצה גברים אחרים כרגע. יכול להיות, אני לא יכול לדעת… אבל בואי נשאיר את תהום לתהום, מה *אני* יכול לעשות?״
מטפלת: ״אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה את ההסכמה שלך לקבל, להשלים, להסכים להתאבל שהסל הזה במתכונת שדמיינת לא מתקיים וגם לא יתקיים. הוא יתקיים במתכונת אחרת שאנחנו נמצא אותה. זה עדיין יהיה עם אותה אישה, זה עדיין יהיה עם גוונים של בדסם, שליטה וסדיזם, פשוט בסל הזה יהיו נסיבות מיניות נוספות. היא מדברת על פלירטוט המון. לי זה ברור שאתה יודע לפלרטט. אני מבינה שלפלרטט עם מי שפוגעת בך כל הזמן, שהבטיחה משהו אחד ולא עושה את זה…
צריך לחשוב על רצף מיני אחר, נוסף, משליטה של תהום כל הזמן. וריאציה שונה של רצף מיני. אני יכולה להגיד בודאות שתהום נהנית לרדת לך לפעמים, או מאיזשהו אלמנט של שליטה שלך בה. או אולי עוד דברים שאתה יודע לראות, לי קצת קשה כי אני שומעת את זה בעיקר ממנה… אולי אתה רואה איפה אתה יכול להתחבר אליה במובן הזה שיניע אותה… כי זה שהיא מאוד רוצה מין זה ברור לנו״.
אני: ״אני מבין מה את אומרת ואני גם מסכים עם זה, אבל זה קצת ממולכד כי איך שהיא הציגה את זה- היא שולטת, חוץ ממתי שהיא מחליטה שהיא רוצה להישלט ואז אני שולט אבל רק בגבולות הגזרה המאוד מצומצמים שהיא מציבה. ואז זה בעצם לשרת מלמעלה, או שזה פשוט ונילי… וזה לא כל כך עושה לי את זה. במובן הזה גבר נוסף יכול היה להיות שימושי, שאיתו היא עושה את הדברים האלה, ואיתי היא עושה את הדברים האלה, וכשהיא עושה איתו זה מכאיב לי ואני מקנא, אז זה עובד סימולטנית על שני הדברים… זה יכול היה להיות פתרון הגיוני״.
מטפלת: ״נכון, אבל אני לא בטוחה שהיא חייה טוב עם הפתרון הזה. אני חושבת שיש משהו בפתרון הזה שממולכד לה נפשית. יש שם איזשהו עניין. זה לא כזה פשוט לה. יש לי הרגשה שהיא פוחדת לפגוע בך. זה עלול להכאיב לך מדיי ואז תשנא אותה…. או שאולי זה בכלל לא קשור אליך. אולי היא פשוט רוצה שתעטוף אותה ותקח אותה ותאהב אותה…״
אני: ״זה אני עושה״.
מטפלת: ״גם מינית?״
אני: ״לא, לא כל כך״.
מטפלת: ״הו! על האחוזים האלה אני מדברת. בשפה המקצועית זה נקרא ׳עמדה דפרסיבית׳. עמדה שבה הצרכים שלנו מדוכאים, הם לא מקבלים מענה מלא כמו בינקות. אנחנו צריכים לשאת מידה מסוימת של דיכוי של הצרכים שלנו אבל יש לנו את ההבנה הזו שאוהבים אותנו ושאנחנו יכולים להתלונן ויקשיבו לנו ויקחו אחריות ויתנצלו. גם במין יש לנו עמדה דפרסיבית, כמו כשבן זוג אחד הוא ונילי והשני בדסמי, ואז ברור לנו שיש שטח מסוים שאחד יהיה מתוסכל יותר מהשני, תלוי איזה צרכים מסופקים כרגע. מישהו יהיה באחוזים מסוימים מדוכא ומתוסכל, עם דיכוי של הצרכים שלו. אבל בגדול זה עדיין יהיה אהבה ואינטימיות.
זה היה נשמע שאתם יכולים להימלט מהעניין הזה כי אתם כאילו על אותה משבצת אבל אנחנו רואים שלא, אז גם לכם יישאר שטח מסוים של דיפרסיה, של צרכים שיעברו דיכוי. הם יעברו דיכוי בנפש, יו איזו באסה, אני לא יכול, הפנטזיה על האישה הגדולה הזו שאני אתמסר לה במלא ובסוף היא תעטוף אותי- זה יישאר בפנטזיה. העמדה הדפרסיבית היא בילט אין. גם כל השולטות הקודמות שלך לא היו מדויקות. אם אפשר את הפנטזיה הזאת לתמלל תוך כדי… מדברים ומדמיינים את זה וזה עושה את העבודה של העוררות המינית. זה מפעיל את העצבים הנכונים והביחד שלכם הופך להיות יותר קרוב ואת הפנטזיה אתם מביימים ביניכם״.
אני: ״זה קצת בעיה. אם זה רק מדובר, רק מדומיין… זה פשוט מפסיק לעבוד. זה קמל. צריך גם הגשמה״.
מטפלת: ״אתה מבין שאתה צריך הגשמה כי שם זה הטראומה שלך? כי אתה לא יכול לסמוך על שומדבר שאתה לא רואה בעיניים? אם תצליח להתמקד בתחושה שאתה צריך, תחושה של סבל, של השפלה, כאב… אני לא יודעת מה זה הדבר הזה, איך לדייק, אין לי מילה ספציפית. כשאתה עם תהום…נוגע בה, היא נוגעת בך, אתם במרחב מיני… אתה תהיה ממוקד בדברים האלה שאתה צריך…״
אני: ״אבל זה נורא תלוי פרטנרית ונרטיב. זה היה יותר קל אם…״
מטפלת: ״זה מה שאני רוצה לבקש ממך, שאתה לא תצפה שהפרטנרית תיצור לך את הנרטיב״.
אני: ״איך אני יכול?…״
מטפלת: ״לא יודעת, לדמיין את עצמך מקבל את הסבל הגופני הזה שאתה צריך״.
אני: ״שמה אני עושה תוך כדי?״
מטפלת: ״נוגע בתהום, היא נוגעת בך, לא יודעת מה אתה עושה״.
אני: ״אני רוצה לוודא שאני מבין. נגיד אני מלטף את תהום, ותוך כדי אני מדמיין שהיא מצליפה בי?״
מטפלת: ״למשל״.
אני: ״וזה אמור לעבוד??״
מטפלת: ״אתם יכולים לדבר את הפנטזיה שלכם, יש זוגות שאפילו לא יכולים לדבר״.
אני: ״זה מה שאני אומר, שכשזה *רק* מדובר… הרי אנחנו כל הזמן מדברות, תמיד דיברנו. הפנטזיות לא תחומות רק לכאן ועכשיו שקורה במיטה. הן בדרך כלל קשורות להתמסרות רחבה יותר וזה מה שלא ממשיך אחר כך, וזה הframework שיכול לאפשר את זה. אני כן רואה את עצמי מתחלף עם תהום, אבל זה צריך להיות אותנטי, שזה כמו ׳מלחמת שבע השנים׳, שהיא עושה, ואז אני מגיב, וחוזר חלילה. בקטע טוב, כמו שאנחנו מפיקות זו לזו ימי הולדת. השאלה איך עושים את זה, וכל עוד תהום לא מחוברת למיניות שלה ולא יודעת לבטא רצונות וצרכים בצורה ברורה…״
מטפלת: ״אנחנו עוצרים עכשיו. לגבי השאלה ששאלת, איך אני לא קופץ ראש לבריכה שכנראה אין בה מספיק מים. אני חושבת שאתה עומד על שפת הבריכה, ויחד עם תהום תנסו להבין מה כן, מה הדברים הוודאיים ששניכם אוהבים. הסיפור הזה עם גברים אחרים, אני לא יודעת מה יש לו. משהו מחבל בו כל הזמן. כנראה לא יהיו לה עוד פעם תשובות. אני צריכה לעשות איתה את השיחה הזאת.
אל תנסה להיות מורה הדרך שלה שם, כי כשאתה נכנס לתפקיד האבהי היא נכנסת לתפקיד הילדי. זאת הדינמיקה. תגיד לה פשוט, בואי נשים את הדברים ששנינו רוצים שיהיו ברצף המיני שלנו. מין אוראלי? הדדי? יש מצב? לא יודעת? אולי זה לא יהיה רק אני יורד לך כי את השולטת. לא יודעת… יכול להיות שאתה תגיד לעצמך באותו רגע, הנה אני מאפשר לה לרדת לי כי זה מה שהיא רוצה כרגע. אתה תבנה לעצמך נרטיב באותו רגע, אתה לא תהיה איזה זכר אלפא שהיא מוצצת לך. בא לי לבקש ממך שאתה תנסה לנהל איתה את השיח המיני כמו שווי ערך. בואי נזרוק פנימה לתוך הכובע פתקים עם כל הדברים שאנחנו רוצים שיהיו במרחב המיני שלנו. אולי אתם יכולים לעשות ממש קונקרטית קופסה כזו עם פתקים״.
__________
הגעתי לפגישה במצברוח די טוב ויצאתי ממנה לגמרי ב׳עמדה דפרסיבית׳.
כמו הרבה פעמים, הסכמתי עם הניתוח וקריאת המציאות החדה והמדויקת של המטפלת אבל ממש לא הסכמתי עם המסקנות והתקשיתי להתחבר להצעות. ההצעה האחרונה במיוחד הדהדה לי את הפגישה הבודדת שהייתה לנו עם איזו מטפלת זוגית מפוקפקת לפני כ5 שנים שדי הזדעזעה מהבדסם שלנו, והפתרון שהציעה לבעיות שלנו הוא שנזרוק לתוך כובע או צנצנת פתקים עם בילויים משותפים אפשריים (לא מיניים) וכל שבוע נשלוף פתק באקראי מהכובע. ברור שזה לא אותו דבר אבל קשה לי שלא לחשוב שמה שהמטפלת באמת היתה רוצה זה שנעשה מין ונילי ומונוגמי עם קצת פצפוצים, ושהפתרון לבעיותינו יבוא מהנמכה משמעותית של הציפיות. שזה יהיה ״הרבה בדמיון, מעט בחיים״…
עם כל הכבוד, זה שככה נראים החיים של רוב האנשים לא אומר שככה צריכים להיראות גם החיים שלנו.
