לפני 7 חודשים. 21 באוקטובר 2023 בשעה 15:05
כשאני מנגן על הגיטרות שלי ועובר בין אחת לשניה אני חושב לעצמי שכך זה בטח מרגיש להיות פוליאמורי למי שזה עובד לו. כל אחת מהן מעוררת ומציפה בי רגשות של התאהבות והשראה, ומוציאה ממני צבעים שונים ואנרגיות מגוונות.
עם נשים זה כמובן היה מסובך יותר. לגיטרות אין צרכים משלהן והן לא עושות לי סרטים אם אני לא מעניק להן מספיק תשומת לב. הן גם לא הולכות למישהו אחר שינגן עליהן. זה לא מונע ממני להרגיש אשם אם יצא שלא ניגנתי על אחת מהן יותר מיממה.
הגיע הזמן הזה בחודש בו אני צריך לשלוח למורה שלי סרטון, והפעם החלטתי לאלתר (ולא לנגן תרגילים מובנים). בחרתי ברצפי אקורדים מסובכים שמכריחים אותי להחליף סולם בכל פעם שמשתנה אקורד, והתמקדתי יותר במלודיות ובהבעה הרגשית ופחות בפירוטכניקה ובמהירות.
