תהום התבקשה לממש את יתרת ימי החופש שלה בעקבות המצב, אז ירדנו לצלול באילת האהובה.
אווירת המלחמה מורגשת היטב גם שם ולא התנתקנו מהתחושות הקשות והכותרות המדאיגות, אך בכל זאת נשמנו אוויר מדבר, השלמנו 11 צלילות עמוקות ורגועות, טיילנו לגבעת רחבעם, מעלה גשרון ונחל גשרון תחתון עד מעבר צפרא, התגלצ׳נו בכל המגלצ׳ות בפארק המים החדש, ובאחר הצוהריים האחרון חברנו המופלא א׳ לקח אותנו למקומות סודיים לראות ציפורים ולבאר אביונה לראות צבאים וצבעים בשעת הזהב.
באחת הנקודות הבחנתי על שפת האגם בחסידה שחורה שצלעה בקושי רב פנימה והחוצה מהמים ולא הצליחה לעוף. אמרתי לא׳ שיש שם ציפור עם בעיות (הזדהיתי כי אני בעצמי סוג של ציפור עם בעיות) והוא ניסה לחלץ אותה אך לא היתה לו גישה דרך הסבך. הוא התקשר למישהו שעזב הכל, הגיע כעבור חצי שעה עם טנדר וציוד מתאים ונשא אותה בעדינות לקבל טיפול רפואי. חשבתי לעצמי איך בני האדם יכולים לבצע זוועות מעבר לכל דמיון, אבל גם להיות הכי טובים שיש.
ביום הראשון, כשישבנו בפארק הצפרות בשעת בין ערביים וספרנו ציפורים נודדות, תהום הבחינה במשהו שט על פני המים, הכריזה: ״הנה ברבוז!״ ובכך הוסיפה עוד חייה לאוסף החיות המומצאות שלה. (הכלאה בין ברבור לברווז).
היום חזרנו לאזעקות ולבומים, אבל הבאנו איתנו קצת אור, אהבה, יופי, שלום ושלווה לכולן.ם. שנשמע רק בשורות טובות ושכל החטופות והחטופים ישובו לביתם בריאים ושלמים במהרה.
