לאחר שהתמקמנו אמרתי למטפלת שהבאתי שני זוגות של כפפות איגרוף כך שאם שוב נגיע לטונים צורמים ולback and forth נוכל לצאת רגע החוצה ולפתור את זה כמו אנשים בוגרים. תהום צחקקה והמטפלת פיתחה את נושא העימותים וההמנעות מהם.
לאחר מכן חזרנו לדבר על ההודעה שתהום שלחה לי לפני שבועיים עם ״רשימת המכולת המינית״ כפי שכינתה את זה המטפלת. היא שאלה אם יכול להיות שה׳הכרזות׳ האלה נעשות כנסיון של תהום לגשר על פער ומחסור במרחב אינטימי. אמרתי שאני לא חושב שהודעות מסנג׳ר חד צדדיות הן הפורמט הנכון לדבר על דברים כאלו ושיש בזה משהו פחדני. כל מה שנדרש מתהום כדי להגשים את הפנטזיות שלה שתוארו בהודעה ההיא זה לנהל את הסיטואציה כרצונה בזמן אמת, כמו שהיא יודעת יפה מאוד לעשות.
אני: ״אתמול ישבנו בסלון ואז תהום התחילה ליזום סקס. היא צבטה לי בפטמות, קראה לי למקלחת בשביל להשתין עליי, הלכנו למיטה, היא הורתה לי לעשות ככה ולעשות ככה, עכשיו תפסיק לזיין אותי ותרד לי עם הדילדו, תביא את ההיטאצ׳י… ואז הגמרתי אותה. היא יודעת לנהל יפה מאוד, יש לה רצונות מאוד ברורים. בהתחלה היא היתה מאוד תזזיתית ולא יציבה, כאילו בא לה זה ובא לה זה… אמרתי לה: ׳מה שאת לא עושה, תעשי *לאט*׳.
תוך כדי היא דיברה בצורה מאוד מפורטת על הרצון שלה בגבר אחר, שאני אלקק את הביצים והתחת של המאהב שלה בזמן שהוא מזיין אותה, ואז אחרי זה שאלתי אותה... אני חייב רגע להבין את הנקודה הזו כי אולי אני מפספס משהו. כשאת אומרת את כל הדברים האלה… וזה תמיד מגיע לשם בשניה שהיא קצת משתחררת… את מתכוונת שאת פשוט רוצה לפנטז עליהם? אולי זה רק dirty talk במיטה? אולי לא הבנתי נכון כל הזמן הזה? היא ענתה שלא, לא, היא באמת רוצה להגשים את הפנטזיות האלה, שזה *באמת* יקרה במציאות״.
מטפלת פונה לתהום: ״דן דיבר ואת חייכת, רצית להגיד משהו, מה רצית להגיד?״
תהום: ״כן, גם הבטחת שתנקה את הבית, זה היה בקטע של סחיטה כזה״.
אני: ״כן, היא סחטה הבטחה שאני אנקה את הבית אבל לא התכוונתי לזה. (תהום פלטה אנחה מופתעת). לך מותר לדבר במשך שנים על כל מיני דברים שתעשי ואז לא לעשות אותם ואני חייב לעשות כל דבר שמצריך ממני ימים שלמים של התמסרות וכל פעם ליפול על הפרצוף? wtf?״
תהום: ״אוקיי…אבל…״
אני: ״אפילו לא גמרתי אתמול בסקס, על סמך איזה… מאיפה אמורה לבוא ההתמסרות שלי? למה את לוקחת כמובן מאליו שאני עדיין מתמסר אליך, כשאת לא מתחזקת את המקום שלך אפילו ברמה מינימלית? מאיפה תבוא ההתמסרות?״
מטפלת: ״למה לא גמרת אתמול?״
אני: ״כי אחרי שתהום גמרה חזרנו לסלון ונחנו. אחר כך היתה שוב איזו זרימה ותהום אמרה ׳בוא נלך לחדר השינה׳, אבל בדרך היא הלכה לשירותים, ואז עשתה משהו בטלפון, וכשהיא כבר הגיעה למיטה היא שוב היתה מפוזרת ולא ברורה. עצרתי אותה ואמרתי שזה מרגיש לי לא קשור לשומדבר. אני ד״א לא כועס על תהום על הדבר הזה, כי כשאין אימון ורצף והכל כל כך קר, אז זה מסוג הדברים שיכולים לקרות. היא כן ניסתה ליזום משהו בצורה מלאכותית אבל לא הצליחה להתמקד. בגלל שהכל קפוא ומעורער אז גם לי המקום הזה לא נוח ולא בטוח.
הבוקר היא שלחה, עוד פעם בהודעה, רשימה *ככה* ארוכה של דברים שהיא רוצה שאנקה בבית״.
מטפלת: ״הודעות זה תקשורת שהיא לא רואה מבט, היא מאוד לא אינטימית מבחינת דן, היא לא רואה אותו״.
אני: ״מילא אם יש שניה לפני זה איזה שיח ואז בודקים באיזה מצב… אבל ככה זה הנחתה בלי שאת יודעת בכלל באיזה מצב אני. אולי אני בדיוק יושב ובוכה?״
מטפלת: ״אני פה שומעת משהו אחר, שאין פה כיבוד של שני צדדים של החוזה״.
אני: ״תהום התרגלה במשך המון שנים שהייתי מתמסר כל הזמן, לא משנה מה היא עושה, בגלל שנורא רציתי להתמסר, ספציפית לתהום… אבל כמו הפלסטינים בעזה, המצב כבר לא יכול להיות יותר גרוע, זה לא שיש לי מה להפסיד. כשהתחלנו את הטיפול הסיפוק המיני שלי עמד על 2/10, עכשיו זה 0/10. אין לי יותר מה להפסיד, התרגלתי לחיות בלי סקס. זה לא משנה לי אם יהיה סקס או לא, אני כבר לא צריך את זה כמו שפעם הייתי צריך, התרגלתי כבר שזה לא קיים״.
תהום: ״אני מסתכלת על העבר המיני שלי עם דן, שאף פעם לא היה לי את הדבר הזה לפני הטיפול. לא ידעתי על רצף והמשכיות וכמה זה חשוב, ושמשם יבוא הדלק לכל מה שאני רוצה לעשות. אני מאוד רוצה לנהל את זה, אני מרגישה שפשוט כבר שרפתי את כל הקלפים של האמון שהיו לי מדן. הוא נתן לי קלפים ואני שרפתי כל אחד מהם בדרך. עכשיו, אני חושבת שרק במהלך הטיפול, וגם, לא בהתחלה, הצלחתי להבין את העניין הזה של התחזוק, ואיך לעשות את זה… וגם אם עכשיו יצא לי הרצף ואיכשהו קרה שלא הסתדרתי כמה ימים, אז מתי אני מחזירה את זה.. וגם אם לא 100%, אז איך להחזיר 70% ואז להתקדם הלאה״.
מטפלת: ״את מרגישה שמשהו תוקע אותך מבחינת הרצף? כי אם אני רגע אחשוב על מה שאת תמיד אומרת, גם את אוהבת מין, וגם לך זה מאוד חסר. זה שהרצף לא מוחזק זה לא כי זה חשוב רק לדן, זה גם חשוב לך. אז בואי ננסה רגע להבין איך לדעתך הצד שלך לא עקבי? מה יש שפוגם בעקביות שלך מבפנים? מה את מאמינה שתוקע לך את ההחזקה שלך, את החלק שלך?״
תהום: ״הלוואי והייתי יודעת בוודאות. אני כל הזמן תוהה עם עצמי. כן עולות לי מחשבות על העניין של ההססנות שלי שזה אוכל אותי מבפנים, שאני כל כך חוששת ופוחדת שאני עוד פעם אעשה טעות, עוד פעם אהיה לא מדויקת, פעם לא היו לי את המחשבות האלה כי לא היתה לי את האחריות הזו. הייתי פשוט זורמת ומה שיהיה יהיה. אם פעם היה לי מאוד קשה לראות את דן כנשלט תלוי בי, כאילו, מה אתה מתמסר *אליי*? אני לא דבר כל כך שאפשר להתמסר אליו, יציב והכל… היום אני כן רואה את הדברים האלה בי, אני רואה איך אני עושה את זה בתחומים אחרים, את היציבות וההחזקה. אני לא מפחדת שמישהו יהיה תלוי בי, בטח שלא דן״.
הן המשיכו לדבר על הדברים שעוצרים את תהום ואחת ההשערות נגעה לפחד מתגובה של בן הזוג.
מטפלת: ״את הרגשת… גם אם הוא לא דיבר, מדן מרגישים איזושהי אנרגיה שהיא לא נעימה… מכל אדם, אבל במיוחד מדן שהוא מאוד…״
אני: ״*ממני* מרגישים אנרגיה לא נעימה? 😜 ״
מטפלת: ״אני רוצה לאפשר שבעולם הזה יהיו ויכוחים ועימותים. אני מפחדת ששוב תכנסי לעמדה של הילדה המבוהלת, ואז לשניכם יהיה רע״.
תהום: ״אני חוטפת המון… אני יודעת שזה לא בכוונה, אני כן מרגישה שבמקום מסוים אני חוטפת הרבה שאני מבטאת דברים במיניות שלי או בדברים אחרים שאנחנו לא בהכרח מכירים ובא לי לחקור ולבדוק אותם לעצמי ואיתך והפוך, וכאילו אני כן רוצה…״
מטפלת: ״להרחיב את המנעד המיני שהיה מקובל עד עכשיו לאורך המון שנים… היום אני מכירה את העצמי המיני שלי עם גוונים נוספים ותיבול נוסף ואני רוצה לחוות את זה איתך, להגיד לך את זה ולהיות ביחד בדבר הזה״.
תהום נושפת בהקלה: ״כן״.
מטפלת: ״דן שותף שלך למרחב המיני. גם אם תחליטו להכניס עוד מישהו, הם יהיו התוספת. יש אחריות לשניכם להחזיק את המרחב המיני שלכם ושכל אחד ידע מה גבולות האחריות שלו. לכן ביקשתי שתבואו היום ביחד, ואת גם אומרת לנו שיש לך עוד רצונות מיניים, עוד מאוויים. מה לדעתך האחריות של דן? מה הוא צריך להחזיק?״
תהום: ״חוץ מלהתריע אם משהו לא מתאים לו, אם יש לך פנטזיות מיניות אז לחלוק איתי, גם אם הן קיצוניות או מוזרות או אני לא יודעת מה. אני חושבת שהאחריות היא גם של דן לתחזק את המרחב המיני או האינטימי בינינו. מגע זה משהו ששום דבר לא יחליף בעיניי. לחבק, ללטף, לעטוף מתי שצריך. זה נורא נעים ומוסיף ונותן תחושה נעימה שאפשר להתקדם הלאה״.
מטפלת: ״אם אני מבינה אותך נכון זה לא רק נותן לך תחושה נעימה באותו רגע, זה משהו שמזין את הנפש שלך להמשך תפקוד הלאה. אם הנפש שלך לא מקבלת את האינטימיות הגופנית הזאת את מרגישה שהוא רחוק ממך, שהוא לא איתך… נטושה״.
תהום: ״כן ואז זה גורם גם לי להתרחק, לא כי אני רוצה אלא כי אני רק מרגישה שאני מציקה ומפריעה״.
תהום הביאה כדוגמה פעם שהיא יזמה לצאת לאיזה מאנצ׳ ולא ממש נהניתי.
מטפלת: ״יש מצב שיזמת משהו ודן לא היה ממש בעניין. הוא שיתף עם זה פעולה, הוא אמר יאללה אני הולך איתך, אבל הוא לא הכי נהנה. אמרנו שני דברים, א׳ כשבנאדם לא נהנה אז רואים עליו וקשה להיראות מאוד נהנה כשלא נהנים, ודן? *עוד יותר* רואים עליו״.
אני בחיוך: ״רואים עליי עכשיו?״
מטפלת ממשיכה: ״אל תתבאסי שלא היית מדויקת. את חשבת שזה יהיה טוב, בסופו של דבר זה היה לא טוב, סה לה וי. זה קורה הרבה פעמים בחיים. את לא צריכה להפסיק ליזום״.
אמרתי בטון רגוע שבמהלך הטיפול ניסיתי להחזיק מגע גופני לא מיני מצדי, אבל שזה לא גרם לתהום להחזיק את הצד שלה… אז כבר קצת אין לי מאיפה להביא את זה. וגם שבכל פעם שתהום מפילה אותי, ההצלה שלי היא לחבק את עצמי בתוך הקונכייה שלי וכך אני מחדש אנרגיות.
המטפלת תיארה מצב דמיוני שתינוק יכול לדבר ולהגיד לאמא שלו כשהיא מרוכזת בעצמה ובגלל זה מפילה ונוטשת אותו. שאם התינוק או הילד הקטן יכלו לדבר במצב הזה, אז ההד הטראומתי היה הרבה יותר חלש.
מטפלת: ״מה שאנחנו עושים בזוגיות, אנחנו מנסים לבנות עולם מיטיב נפשית עבור אותו ילד קטן, הכי רך, הכי פגיע, הכי זקוק והכי תלוי שיושב בתוכנו ובא לידי ביטוי בעיקר במרחב המיני. אני חייבת לבקש ממך… אנחנו עכשיו בונים עולם אחר… אז אנחנו לא רוצים לשחזר. מה אתה עושה כשאתה מחבק את עצמך ומשתבלל? זה מה שעשית כשהיית ילד, ובאמת עשית עבודה נהדרת. לגמרי שאפו ענק על כל העבודה הנהדרת שעשית עם עצמך בתור ילד וגם אחר כך. אבל עכשיו אם תמשיך לעשות את העבודה הילדית ההיא, אנחנו נמצאים בפלונטר זוגי.
כי יש לך אישה שרואה אותך משתבלל ונכנס פנימה. היא באותו רגע מרגישה נטושה, משהו לא בסדר בה מאוד מאוד, היא שומעת את הקול שאומר לה ׳את לא ראוייה לכלום, אף אחד לא רוצה להיות בקשר איתך, לא רוצה קירבה אליך׳. באותו רגע אין סיכוי שהיא תדע להושיט יד משם כי גם היא במקום מאוד פגיע שלה. בסיטואציה כזאת שניכם אמורים כל אחד לתת יד לילד הקטן שנמצא בתוכו ולהשמיע החוצה את מצוקתו. לתת לו קול. אני מבקשת שתיצרו עימות. שיתחיל שיח, בירור. כן תצעקו, כן תריבו, תשמיעו מילים רגשיות אמיתיות. אתם צריכים ללמוד לשחק פינג פונג. טק-טק, טק-טק״.
