כידוע לכולן אני אדם מסורתי, ובאופן מסורתי אני לא משתייך לאף קולקטיב.
אני חופשי מדת, לא חלק מעם, לא שמח בחגים ולא עצוב בימי זכרון, לא חבר בשום קבוצת פייסבוק/וטצאפ/טלגרם, לא משתייך לקליקה מקצועית כלשהי, המוזיקה שלי לא מסווגת בטבעיות לסוגה קיימת, המשפחה שלי זה חמישה אנשים בלחץ שמרביתם מדברים רק איתי ולא עם האחרים, אני לא אוהד של קבוצת ספורט או חבר במועדון מעריצים של להקה. למיטב זכרוני אני אפילו לא חבר מועדון בשום חנות.
יחד עם זאת, אי אפשר להתכחש לעובדה שאני נוכח וכותב בכלוב כבר יותר מ18 שנים, שהכרתי כאן כמה א.נשים ועם חלקן.ם אפילו חיככתי אפידרמיס והחלפתי נוזלי גוף בשלב כזה או אחר.
מה שבעצם רציתי להגיד, זה שבשבועות האחרונים הכלוב נהיה עבורי המקום הכי שפוי ומוגן בכל האינטרנטים. החדשות באתרים שהיו נוראיות עוד קודם לכן נהיו בלתי נסבלות לחלוטין והרשתות החברתיות מלאות בזוועות, קריאות לאלימות, קיטש לאומני, ׳הסברה׳ אובססיבית ופוליטיקה מקטבת.
אמנם גם בבלוגספירה היחודית בכלוב יש מן האלמנטים האלה אבל לרוב במידה פחותה וביותר עידון, ולצדם יש גם הרבה תכנים רגשיים ומיניים שקשורים לחיים ולא רק למתים, לא.נשים ולא לסמלים, בריבוי קולות וטונים ובאווירה מכילה, מאפשרת ואפילו מפרגנת.
אז למרבה הבושה, אפשר להגיד שאני קצת טיפטיפונת גאה להיות, אהמ, חבר רשום ופעיל בכלוב וחלקיק זניח מקהילת הבדסם המקומית. קבלו ח.ח. ותמשיכו ככה.
