היום הייתי אמור, כמו בכל יום ב' , לאסוף את קופיקו מהצהרון, לחזור הביתה, ולהחזיר אותו לביה"ס מחר.
אלא שלאחותי יש יומולדת ואבא שלי החליט משום מה לשחק אותה משפחה ולהזמין אותה ואותי לארוחת ערב בביתם שלו ושל אשתו הרוסייה.
הגישה שלי במצבים כאלו היא מזעור נזקים, ומה יביא יותר תועלת ויגרום פחות בלאגן. נעתרתי.
בינתיים לפני שיצאתי התקשרה אמא שלי והודיעה לי בבכי שהכלבה שלה בת ה14 גוססת והיא צריכה ללכת להרדים אותה ומבקשת שאבוא לעזור לה. כך יצא שנאלצתי לבלות עם כל הטינופות במשך 7 שעות תמימות.
את הדינמיקה המיוחדת שמתפתחת במצבים האלו אני לא אתאר עכשיו, אני יותר מדי על טורים. רק אתן רמז קטן ואספר שפסיכולוג שאליו נשלחתי בכיתה ז' וביקש שאביא איתי את המשפחה קבע לאחר כמה פגישות שאני הכי שפוי במשפחה שלי. אז אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם..
בכל מיתולוגיה החל מהתנ"ך והיוונית ועד מלחמת הכוכבים, הגיבור מתחיל לפעול ולהתגלות רק אחרי שהמשפחה שלו מתה...אצלי הם מתו מזמן...אבל מתעקשים לתפוס איזה מקום קטן ומעיק בחיים שלי.
לפני 19 שנים. 12 בספטמבר 2005 בשעה 19:28
