יצאנו מהמסיבה בהרגשה ש"המפץ הגדול" עבר בשלום ותוך התנהלות בוגרת פחותויותר של כל המעורבים. הפיינליסטית ואני בתלבושת תואמת, עטופים בויניל שחור צמוד כמו מוצרים חדשים בבית חרושת לפלסטיק, מוכנים למשלוח. העובדה שהאקסים האהובים והיקרים שלנו (לא בציניות !) נכחו לא העיבה על מה שהיה לילה קסום וכיפי, וכל הזמן חיזקנו זה את זה במנטרה המחוייכת : "הכל שטויות". (זה עובד, בחיי.)
לקראת סוף המסיבה שלחתי אותה להמתין ליד הסד, הגעתי עם השוט, קיבעתי את ראשה וידיה, הפשלתי את חצאית הויניל הארוכה שלה, צעקתי לה מבעד למוסיקה הנהדרת והרועמת שהרמת רגל ימין תיחשב כמילת ביטחון, והתחלתי להצליף בה לפי הקצב, כמו שאני אוהב. האורות הצבעוניים ריצדו על התחת המטריף שלה והבזיקו אל תוך עיני, והיא נראתה כמו ברנדה מבברלי הילס עם הקו השחור בעיניים והאודם האדום החזק, ראשה נוטה על הצד, שיערה השחור הארוך והחלק עוטף אותו, וחיוך בלתי נשלט על פניה. פתחתי לה את גופיית הויניל, שדייה הגדולים פרצו בגאווה, והיא התפדחה מהפומביות הראשונית.
יש בינינו שיחות טובות. דרדסבא, שפעם היה דום קשוח P: שאל אותי אם טוב לי איתה (וגם הזהיר אותי לשמור עליה, אבל הוא כבר לא מפחיד...). עניתי שכל פעם שאנחנו נפגשים כיף לנו. ואני מרגיש טוב ושמח וחזק ופתוח בחברתה. היה כיף להציג אותה לחברים וחברות שלא הכירה, לראות אותה לצדי, לבוא איתה, ללכת איתה. להתארגן איתה בבית, לצפות בה מתאפרת. לראות איך החיוך שלי כובש אותה ועושה לה להסמיק, ולהתקשות להסיר ממנה את העיניים.
אחר כך בבית היא נשכבה על הספה עם התחת למעלה, והצלפתי בה עם הספנקר המעצבן. אמרתי לה שיכולתי לפנק אותה ולעשות לה נעים, אבל היא הרי לא מקבלת אהבה בצורה כזו, אלא רק בכאב. אז אמרתי שכשתרגיש שהספיק לה הכאב והיא רוצה שאפסיק תגיד בקול רם ונישא את המשפט : "אני אוהבת רומנטיקה". הספנקר הזה באמת מעצבן מאוד, ולקחו רק כמה דקות של עבודה מאומצת איתו עד שהיא נשברה ואמרה את המשפט הנורא. (בסוף אני אסוויצ' אותה הרי. זה היעוד שלי. אני מתחלף. אני שולט בשולטות ונשלט על ידי הנשלטות )
היא יפההה (:
כל פעם בזווית אחרת וחדשה.
השתנתי עליה כשהיא בתנוחת שפחה על הרצפה במקלחת.
אחרי שהתקלחה ניגבתי אותה, עטפתי אותה בחלוק, וחיבקתי.
אני חושב שאני בכל זאת מצליח להגיע אליה.
ירדנו להזיז את האוטו, כבר היה אור. בוקר פלורנטינאי מקסים. עינייה הכחולות נצצו. אכלתי חלה עם סרדינים והיא עיקמה את האף. היו לי רק שעתיים לישון וסיכמנו שהיא תמשיך לישון כשאתעורר, אצא לסידורים ואחזור לעבוד עד אחה"צ. חצי שעה לפני שהייתי צריך להתעורר, התעוררתי מזיקפה טורדנית, הערתי אותה שתמצוץ וזיינתי אותה.
היא התעוררה כשעבדתי, וכשהתחבקנו הרגשתי שהתגעגעתי אליה, וכך גם כשהתעוררה בשנית אחרי שסיימתי לעבוד. קניתי רימונים להכין לה מיץ. אני כותב בטרקלין, (החלטתי שלקן הציפורים יש טרקלין ולא סלון) והיא מדברת בפון בחדר השינה.
המשוררת שהלחנתי לה את השיר אתמול אהבה מאוד את התוצאה ואמרה שזה מיוחד ומקסים ושהיא גם אוהבת את השירה שלי והסקיצה מדליקה והיא הציעה את זה לזמרת בכירה ומפורסמת.
הלקוח שעבדתי איתו היום אמר שאני נראה במצברוח מעולה (למרות שישנתי רק שעתיים), ושזה עושה טוב למוסיקה.
זה לא כל כך מסובך להיות מאושר, לפעמים.
לפני 15 שנים. 12 בספטמבר 2008 בשעה 13:53
