פעם סיפר לי נגן קלירנט אחד על קבוצה בינלאומית שנקראת תמרה או משו, שהמוקד שלה הוא במעין קומונה בפורטוגל. שהם דוגלים באהבה חופשית ובתקשורת פתוחה, ושזה משליך גם על נושאים של שלום עולמי ואיכות הסביבה. הוא סיפר שבכפר ההוא יש קהילה קבועה וזוגות אורחים שמגיעים לתקופות של חודשים ומתרגלים אהבה חופשית וגלויה עם מי שהם רוצים, מכל המינים והגזעים.
ואז הוא סיפר, ששם בקהילה, כאשר זוג נקלע לקשיים או מתחים, הקהילה כולה מתגייסת בשביל לגרום להם לתקשר בפתיחות ובכנות (אכזרית לעיתים) ולעזור להם ללבן את הבעיות ולשמר את האהבה.
הקשבתי בעניין רב, ואז ציינתי שאצלנו בקהילה זה מאוד דומה רק הפוך. כשזוג מתחיל את צעדיו הראשונים להתהוות, או כשזוג קיים נקלע למשבר, מתגייסת הקהילה לסכסך ולזרוע רעל ביניהם. (: במיוחד פרטנרים קודמים ומיני מאוכזבות, אבל יש גם כאלו שעוסקים בזה לשם שמיים ושעשוע ללא אינטרס ישיר, מטוב לבם בלבד.
לא נורא, הכל שטויות. (:
את הבוקר ביליתי בהלחנת שיר של משוררת יפה ומקושרת, על אהבה אובססיבית וכואבת שממאנת להתנתק. איזו עבודה כיפית יש לי? במקום להדחיק את הרגשות על מנת שאוכל לעבוד, אני צריך רק לתעל אותם.
לפני 16 שנים. 11 בספטמבר 2008 בשעה 9:49
