אני לא מבין המון דברים, ולפעמים אני מרגיש שאני לא מבין שומדבר בכלל.
למשל, להבנתי זה מובן מאליו שתינוקות ופעוטות לא יכולים להיות אשמים בשומדבר ויש לשמור ולהגן עליהם, אבל בימינו הדעה הזו היא במיעוט זניח על גבול האי-לגיטימיות.
אני לא מבין למה מנהיגים שאחראים לאסונות ממשיכים לזכות לתמיכה ולהערצה. אני לא מבין למה התרבות הולכת ומרדידה והקשב מתקצר והולך. אני לא מבין למה אנשים תקועים עם החוטם בטלפון כמעט כל הזמן. אין לי מושג למה אנשים צופים בטלוויזיה, למה חושבים במונחים של ׳אנחנו׳ ו׳הם׳ ולמה הורסים את כדור הארץ. למה צבעוניות זוכה להרמת גבה? למה מיניות ועירום זה טאבו אבל אלימות, מלחמה ושנאה זה משהו שמפארים ומקדשים? וואלה, בחיי שאין לי מושג.
וזה לא רק על העולם, גם על עצמי אני לא מבין המון דברים. למה בזמן פעילות מיטיבה מנקרות לי במוח מחשבות מכאיבות, מלחיצות, מדאיגות ומדכאות? למה אני ממשיך לאהוב את מי שפוגעת ומתעללת בי? למה אני עדיין מאמין, מקווה ומשקיע? למה אחרי שנתיים של טיפול מיני זוגי וחמישים אלף שקל שהושקעו המצב רק החמיר? למה אני לא מצליח לגייס את עצמי במלואי לטובת המטרות שלי כפי שהייתי רוצה?
המון דברים אני לא מבין, וכנראה לעולם גם לא אבין. ככה זה כשאתה מטומטם. הלוואי רק שהייתי עוד טיפטיפה יותר מטומטם כדי לא להיות מודע לזה.
