(זה פוסט הרליס הרשמי, חלקים ממנו כבר הופיעו כאן בשבועיים האחרונים, עמכן הסליחה)
הלילה בחצות, באיחור אופנתי של תשע שנים, שוחרר האלבום הרביעי שלי: ״מלחמת כריות״ והוא זמין כעת להאזנה בשירות הסטרימינג הקרוב ללבכן.ם.
כתבתי את השירים בתחילת העשור הקודם, הקלטתי את רוב התפקידים שלוש פעמים עד שהייתי מרוצה, ובמשך שנתיים קדחתי על המיקסים וניסיתי בכל כוחי להגיע לסאונד שהיה לי בראש אך נכשלתי שוב ושוב.
בכל זאת בתחילת 2015 יצאו שני סינגלים (זוג גנרלים ופנקס הקטן) אבל לאלוהים היו תכניות משלה: היה לי ניתוח מעקפים, מור ואני חזרנו והתחתנו, נגמלתי מעישון ומקנאביס, שדרגתי משמעותית את המוניטורים באולפן אבל הבנתי שיקח לי זמן רב ללמוד אותם, עזבנו את פלורנטין ובשלב כלשהו הנחתי לכל הסיפור ופיתחתי אפיקים חדשים של יצירה אישית.
במהלך הסגר הראשון חזרתי לזה קצת והרגשתי שאני מתקרב אבל עדיין לא לגמרי שם ושוב עזבתי את זה.
האלבום המשיך לשבת לי על המחשב ובמצפון כמו גופה חנוטה בארון. בשבועות האחרונים חזרתי למיקסים והפעם הרגשתי שאני יודע מה אני עושה ואיך לא ליפול לבורות שאני נוטה לכרות לעצמי. התחלתי לעבוד על זה קצת פה ושם ואז נשאבתי לזה בהנאה.
חששתי שאולי כבר ארגיש לא מחובר ליצירה הזו ושהיא תרגיש לי לא רלוונטית, אבל הופתעתי לטובה משנינויות טקסטואליות וסוכריות מוזיקליות שכבר הספקתי לשכוח, נזכרתי בחלקים מעצמי שהגישה אליהם הסתיידה וכוסתה בחולות הזמן, ונשטפתי ברגשות העמוקים והעוצמתיים שנשתמרו במוזיקה והשתחררו בהווה כמו בוקה של יין יקר ערך.
הצלחתי להגיע לקו הסיום ושלחתי את זה למאסטרינג בLA כדי לוודא שהפעם באמת אפסיק לעבוד על זה.