לקוחות כותבים לי שהם מקווים שנהניתי בחופשה, והמילה הזו נשמעת לי תלושה מהמציאות שלי.
חופשה? חופשה זה מה שאני צריך עכשיו כשחזרתי. הגיחות שלנו כל כך אינטנסיביות ומתישות.
בתחילת השבוע ניקיתי מטלות בטירוף והייתה דרמה סביב מגבר גיטרה חדש שקניתי ושבק חיים אחרי רבע שעה (מהנה). ביום שלישי אחה״צ עטפתי את 11 המתנות לתהום ויצאתי לפגוש אותה בערב במסעדה תאילנדית אותנטית בשוק הכרמל. אספנו את הרכב וכשחזרנו ערכנו את טקס פתיחת המתנות המסורתי וארזנו לטיול שתוכנן למחרת.
ברביעי (יום ההולדת עצמו) קמנו ב3:00, טיילנו בעמק השלום, ברמות מנשה, בגבעת הפריחה במעגן מיכאל, בחורבת חנות ובפארק עדולם (הרי יהודה). אחה״צ אספנו מרחובות את הבס שלי מהלות׳ייר, ביקרנו את אבא שלי שנפל ונחבל יומיים קודם לכן, ואכלנו בגריל בצומת בילו. כשחזרנו ערכתי את התמונות, עבדתי לתהום על הכוס עם שניים מששת הדילדואים החדשים מBad Dragon (על כך בהמשך) וארזנו לאילת.
בחמישי קמנו ב4:00, סיימנו לארוז ונסענו לאילת. כל הדרך תהום תימללה בעזרת לפטופ ואוזניות את הפגישה האחרונה שלה עם המטפלת המינית. אנחנו תמיד נוסעות עם המון ציוד והרכב מפוצץ עד אפס מקום. יש מזוודה ענקית עם ציוד הצלילה, תיק עם ציוד הצילום התת-ימי, סל שוק עם המשקולות, תיק טיולים ענק עם ציוד צילום יבשתי, מצלמה, עדשת טלפוטו, תיק גדול עם אביזרי מין, מזוודה עם בגדים, עוד תיק גדול עם בגדים, תיק כלי רחצה, תיק טיולים של תהום, עגלה גדולה, תיק איפור, שקיות של תוספי תזונה, תרופות, כבלים חשמליים, מטענים ומתאמים ועוד כל מיני דברים שגם אנשים שאינם משוגעים לוקחים איתם לחופשה.
הגענו לאילת, עשינו צ׳ק אין במלונה ופרקנו, נסענו לאקווה ספורט ועשינו צ׳ק אין גם שם. לאחר שהרכבנו את הציוד עשינו צלילה ראשונה ב11, צלילה שניה ב12:30, צלילה שלישית ב14:00. חזרנו למלון, עבדתי לתהום על הכוס עם דילדו נוסף מהחדשים, התארגנו, נסענו להצטייד בסופר ובירקן לימים הקרובים ואכלנו ארוחת ערב במסעדה.
ביום שישי קמנו ב4:00, ארגנו את ציוד הצילום ונסענו עם חברנו צלם הטבע האילתי לצלם ציפורים בזריחה ליד עמודי עמרם ובבריכת טיהור השפכים העירונית. אחר כך דירדסנו ארוחת בוקר לאחר שהתבשרנו שבמלון אין ולא אמרו לנו, קנינו ווסטים מחממים (צ׳יקן) כי יום קודם לכן היה לנו קר בעומק, הגענו למועדון ב11:00, צללנו פעמיים מסירה עם קבוצה בגנים היפנים, חזרנו לחדר ב15:30 וב17:30 יצאנו ממנו שוב לצלילת לילה, לראשונה ללא מדריך. בערב נסענו לעיר לאכול וחזרנו ממוטטות לישון.
ביום שבת קמנו ב4:00 (אני מתעייף רק מלכתוב את זה), הכנו כריכים ואת ציוד הצילום וההליכה, קנינו מים ונסענו לעשות את המסלול של קניון שחורת, הר שחורת, גיא אבוד ונחל רודד. (11 ק״מ וחצי). חזרנו בצוהריים, עשינו מסיבה עם סקס ואביזרים שהיתה קצת בעייתית במיטב המסורת כי גם כשאני לכאורה ״למטה״ אני עדיין צריך לשמור על תהום ועל עצמי וקשה מאוד ליהנות ככה, וגם כשזה כבר כן עובד ומצליח אני צריך לשמור על עצמי לא להתרסק אחר כך בגלל היעדר הרצף והדרופ הבלתי נמנע. בערב נסענו למסעדת סושי שבפעמיים הקודמות היתה מוצלחת אבל הפעם היתה חוויית שירות מזעזעת ממש שגררה צעקות, תלונות, ביטול של המנה האחרונה שבוששה להגיע, קריאה לאחראי, עוד צעקות, מפח נפש ויציאה זועמת ללא השארת טיפ. הרגשתי שאני משקיע כל כך הרבה משאבים ומאמצים בשביל כל כך מעט טוב.
ביום ראשון קמנו ב5:00 (התפנקנו), הרכבנו את ציוד הצלילה ועשינו צלילת זריחה בקצא״א. אחרי א. בוקר בחדר צללנו שוב ב9:00 וב10:30 ואז ארזנו, עשינו צ׳ק אאוט במלונה, צ׳ק אאוט במועדון הצלילה, שטיפת רכב, ו4 שעות נהיגה הביתה. (1202 ק״מ ב5 ימים) כשהגענו פרקנו וערכתי את התמונות ותהום החזירה את הרכב. הבוקר ערכתי את סרטון הצלילה. (עכשיו צריך ליצור לו מוזיקה), לצד השלמת כל מיני מטלות שהצטברו בימים שלא הייתי.
השמיים היו די מעוננים רוב הזמן, הראות במים נעה בין חרבנה לחרבנה לגמרי, היו כל מיני אכזבות וחריקות לצד רגעים נחמדים וחיוביים. אני מנסה לאהוב את כל העונות, גם של הטבע וגם של הלב.
