מתחת לפרווה

הידיעה שהיא בדרך דירבנה אותי לסדר את הבית מהבלאגן שנשאר עוד מהסופ"ש, ולהיכנס למקלחת לשטוף מעצמי את זיעת יום ההתרוצצויות. הצלחתי לבכות רק קצת, רק לסובב את הסטרטר, אבל כשהיא הגיעה, יפהפייה וטובה ועדינה והתחבקנו ממושכות לצלילי "קסם ואבדן" של לו ריד הבכי הצליח לפרוץ את דרכו החוצה, ודמעותי התערבבו בדמעות ההזדהות החמות שלה.

סיפרתי לה את קורות היום המפורטות, הלכנו קצת למרפסת והתחלתי לשלוח ידיים. אמרתי שאיכשהו כשאני רואה אותה מתעורר בי רצון לנקנק אותה. שיחקתי בשדיה, נכנסנו חזרה, והיא שאלה מדוע כתבתי שאני זונח את נסיונות ההסווצ'ה. (היא בדיוק סיפרה איזה סיפוק הרגישה מלכפכף את אחד מה"לקוחות" שלה ולהוציא עליו את כל העצבים ואיך שאמרו לה "מסכן בעלך"). הסברתי לה את עמדתי, ושאלתי אם היא בעצם אומרת שהיא *לא רוצה* שאזנח את נסיונות ההסווצ'ה. היא חייכה בביישנות והשיבה בחיוב.

הושבתי אותה על הספה, ונשכבתי על ברכיה כך שהתחת שלי היה זקור ומתגרה מולה."תראי לי איך כפכפת אותו." היא נתנה ספנקים חזקים, ונכנסה לזה יותר ויותר. הבאתי את הקרופ. ("זוכרת שאמרת שבשביל להסוויץ' אותך באמת צריך להיות דום מתוחכם מאוד? שביום שתחזיקי שוט תצדיעי לי?" ) היא היססה בהתחלה, אבל הטכניקה שלה היתה מצויינת ועודדתי אותה, והיא לא ממש הפסיקה ביוזמתה. 😄 הלכתי להביא את שוט הזנבות. היא הצליפה ממש חזק, כמו ההצלפות שהיא סופגת. חיוך רחב נמרח על פניה, וכל העמידה שלה נהייתה בוטחת יותר, גאה בעצמה.

צילמתי את הסימנים, דרשתי לקבל את ההצדעה שמגיעה לי והמשכנו את הערב בזיונים, מציצות, פייסיטינג, פינגרפאקינג, סטירות וצביטות שלה, השפלות קלות הדדיות, אורגזמות, ולבסוף המבורגר שכונתי באישון לילה. כיוונו שעון לשש בשבילה, היא מיאנה להתעורר והתעצבנתי, ואז הלכה והמשכתי לישון.

הבוקר התעוררתי במצברוח טוב יותר מאתמול, אך עדיין מוצף רגשית וגם שטוף זימה. עכשיו סידורים לחג, מאוחר יותר יגיע היורש ואז ניסע עם אחותי למשפחה ברחובות, וכשאחזור תיפתח שממת היומולדת המאיימת.

חג שמח ושנה טובה לכולם }{