״בועות״ נכתב יומיים אחרי ״זוג גנרלים״, כשהייתי במצוקה נוראית מהכאב המרסק שתהום הרעיפה עליי. השיר נכתב כבקשה לאפטר-קייר, והיה לי כל כך קשה לבטא אותה שהייתי צריך להרחיק את זה ממני ולכתוב בגוף שלישי.
יחלפו עוד 13 שנה עד שנגלה בטיפול המיני הזוגי שתהום בכלל לא יודעת מה זה אפטר-קייר ואיך עושים אותו.
אפרופו טיפול, תהום דיברה הרבה בפגישה האחרונה שלה עם המטפלת על הצורך העצום שלה להכאיב: ״אם אני לא מכאיבה לו פיזית כאב עמוק וחד אז אני יכולה להכאיב נפשית לא פחות כואב בדרכים אחרות של התעלמות, מניעה והרעבה… כל הדברים האלה שיוצאים ממני״.
ריף הגיטרה האקוסטית פשוט הופיע לי מתחת לאצבעות כשהרמתי את הגיטרה. השכנה האינדיאנית שלי (צעירונת עסיסית עם ראסטות זהובות) מהמרפסת ממול ברח׳ ויטל פינת פלורנטין השאירה בביקורה האחרון את הקאפו על הסריג הרביעי. בחיים לא הייתי מניח אותו גבוה כל כך בעצמי, והיה משהו קסום ומפתיע בצלילים המנחמים שבקעו כשניגנתי בפוזיציה הזו.
בואי תתקרבי אליו
אל תפני לו את הגב
הוא מחכה לך שבועות
תני לו עוד סימן קטן
אל תלכי עכשיו מכאן
ותנפצי את כל הבועות
יש לו קסם מיוחד
הוא לא דומה לאף אחד
והוא עייף כבר ממלחמות
ראש שרוט ולב פצוע
מחפש מקום רגוע
לייבש בו ׳תדמעות
אז תתקרבו
תישבו
תאהבו
עכשיו
הוא צריך שתעטפי
תחבקי ותלטפי
עד שהכאב יעבור
רק עוד קצת וזה ישפיע
חיוך יפציע
כמו השחר בתום לילה שחור
אז תתקרבו
תישבו
תאהבו
עכשיו
תהי טובה אליו
תהיה טוב אליה
תהיו טובים אחד לשני
תודה רבה לכן ולכם על והתגובות. כל לב שהצלילים שלי מצליחים להרעיד הוא עולם ומלואו בשבילי.