אני כבר לא לגמרי זוכר למה החלטתי לכסות את ״פנקס הקטן״. אני חושב שזה היה קשור להרגשתי שהביצוע המקורי מרוחק. רציתי לשיר את זה ״מבפנים״, כמי שבאמת מבין סאדומזוכיזם ויכול להזדהות עם הסיפור. זה היה בשבילי שיר על התפכחות מהפנטזיה, אבל גם געגוע אליה.
הופתעתי לגלות שעבור רבים הוא זכור פשוט כשיר אהבה. כשהצעתי למירי אלוני לככב בתפקיד ״הוד מעלתה״ שטחתי בפניה את הפרשנות שלי: הוד מעלתה ידעה שפנקס הקטן הוא מזוכיסט, ושהוא נמשך אליה בזכות היחס הקר שלה. לכן, למרות שסביר להניח שהתפתחו בה רגשות אהבה והערכה אליו עוד הרבה קודם לכן, היא יכלה לבטא אותם רק על ערש דווי, אחרת היה עוזב אותה.
מירי אלוני הרעימה את קולה בבוז: ״איזה שטויות! הוא אהב אותה כמו שגבר אוהב אישה״.
ככה גבר אוהב אישה? שהיא לא מעיפה בו אפילו מבט? … אבל באותו רגע ידעתי שבחרתי נכון ושהיא מושלמת לתפקיד. כשהקלטתי אותה היא ניסתה לשנות את הקול ולשחק את זה יותר אבל אמרתי לה שאין צורך, היא נשמעת סמכותית (ומפחידה) דיה באופן טבעי.
כשהיא איבדה את רגלה ונאלצה לעבור לכסא גלגלים לפני כמה שנים הרגשתי קצת אשם, כאילו ניבאתי והסללתי אותה לכך עשור קודם לכן.
ניתן להאזין לאלבום בשלמותו בשירות הסטרימינג הקרוב ללבכן.
