שני שליש שנה.
החודש נוספו לרשימת הטריגרים שהתגברתי עליהם בלי לשתות ו/או לקחת כדורי הרגעה ושינה:
1. יום כיף של לאסוף את אבא שלי מרחובות, להיות איתו בבדיקות בשיבא, להחזיר אותו, להחזיר את הרכב ולחזור הביתה.
2. סצנת קקולד בת שלוש שעות שבמהלכה לא נשאלתי אפילו פעם אחת אם אני בסדר.
3. עבודה מאומצת בלחץ זמן על פסטיבל מחול גדול (עוד לא נגמרה).
4. מפגשים חברתיים מרובי משתתפים כולל מסיבת פטיש.
5. תקיפה ע״י בריונים בקאנטרי
השינה שלי ממש ממש גרועה ורק מחמירה והולכת. אני גם מתקשה להירדם, גם מתעורר כל שעה וקם מהמיטה לכמה דקות, יש לי סיוטים, אני מהדק לסתות ושרירים ומתעורר לפנות בוקר תשוש וכאוב. אחרי הפסטיבל והחג אפנה למעבדת שינה כי כבר ניסיתי כמעט הכל וכבר אי אפשר ככה יותר.
ברור שלמצב הנפשי יש משקל רב וגם לחסך העצום וחוסר התקווה בכל מה שקשור לאהבה וסקס. אנסה לפחות לשפר את המצב מהכיוונים האחרים כי נראה לי שיש *הרבה* אלמנטים שדופקים לי את השינה.
עדיין כל יום עוברות בי מחשבות לשתות, לקחת כדורים, להזמין ולאכול זבל… לחישות שטניות כאלו, שאם במילא הכל כך גרוע וחסר תקווה, אז מה זה כבר משנה. ושגם לישון גרוע במשך כל כך הרבה זמן זה לא בריא. ושאולי אם אגרום לעצמי להרגיש יותר טוב בעזרת אלכוהול וכדורים זה ימשוך אליי דברים נעימים ומרגשים.
