אומרים שההפך של התמכרות זה חיבור.
בכל הקשרים שלי עם בני אדם הם משתמשים בי.
רובם המכריע אפילו לא רואים אותי או מתעניינים באמת לשמוע אותי, רק לקבל את מה שיש לי לתת להם. ותמיד יש לי אוצר משמעותי ונדיר לתת להם.
אני לא יודע אם אי פעם חוויתי אהבה הדדית וטהורה.
בלילה הכדורים כבר השפיעו פחות,
בדרך הטבע עם נפש שסועה ומפלצתית וגוף קשוח ולמוד סבל כשלי.
מוקדם בבוקר תרגלתי מדיטציה ונסעתי באוטובוס לבת ים לצוד ירקות ופירות.
אחרי שסידרתי אותם במקרר השמשתי לראשונה אחרי שמונה חודשים וחצי בפותחן הבקבוקים העטלפי שקניתי לפני שנה.
עד שהפטיט סירה 2020 שחיכה שם במקרר כל הזמן הזה יפתח מזגתי לכוס הגלרקיירן את מנת הוויסקי הקנדי עם האייל שחיכה שם בסבלנות גם כן.
הסתגרתי באולפן עם The Astonishing של דרים ת׳יאטר, וליתר ביטחון גם לקחתי איתי את בקבוק הטקילה הלא מאוד מפונפנת החצי מלא (אני אדם אופטימי ומסתכל על החצי המלא של הבקבוק) שגם הוא המתין בסבלנות מופתית כל הזמן הזה, כמו חייל יפני בבקתה ביער בשלהי מלחמת העולם השניה.
אם אין בשביל מה אז אין בשביל מה.
אולי אמות עוד היום, חבל להשאיר אחרי בקבוקים שלא נוצלו.
