כזכור, אתמול בבוקר שלחתי לאקס-מטפלת אחרי חודשים ארוכים בהם לא תקשרנו כלל מייל שכותרתו ״חג שמח״ ותוכנו שבעה לינקים לפוסטים נבחרים מהטיפול, כאלו שנחרטו לי כפוגעניים ו/או משמעותיים במיוחד. (הנחתי שהיא תופתע כי מעולם לא דיברנו על זה שאנחנו מקליטות ומתמללות את הפגישות איתה).
לאחר מכן שלחתי עוד מייל שכותרתו: ״חג שמח 2״ עם עוד 7 פוסטים שכאלו.
היא ענתה שעות ספורות לאחר מכן ואת עיקרי הדברים שלה ציטטתי באחד הפוסטים האחרונים.
עכשיו בחלוף 24 שעות עניתי לה, ואני חושב שזו היתה תשובה כנה ואמיתית שחלקה ממש כאבה לי פיזית לנסח, רבת גוונים אך גם עם ביקורת חריפה וממוקדת, ללא האשמה וללא תוקפנות:
היי המטפלת.
אני עונה עכשיו בכאב פיזי לא מבוטל ובבלבול שנובע מכל מיני סיבות, חלקן קשורות לחומרים פסיכואקטיביים וחלקן קשורות אולי גם לפרמדיקים שתהום הזעיקה אתמול בערב אחרי שהלכתי לישון.
״דן, קראתי את ההיכרות, את ההתחלה ואת הפגישות האחרונות ואת הסוף, כי רציתי להבין את קצוות התהליך ושתהיה לי תמונה פחות או יותר שלמה. יש כמה פגישות באמצע שעוד לא קראתי ואני מתכוונת לקרוא בהמשך. ״
מאוד יכול להיות שזה קשור לחשיבות היתר העצמית שלי לגבי היצירה שלי, ולנרקיסיזם שלי באופן כללי. ובכל זאת אגיד, גם אם זו שטות גמורה ושקופה בעינייך, שב״כמה פגישות באמצע״ (משהו כמן 90) מצוייה אמת רבה שאולי תביא לך תובנה עמוקה יותר וכלים משוננים יותר להמשך הדרך המקצועית והאישית שלך בעתיד, שאין לי ספק שתהיה מזהירה ומצליחה מאוד.
אין לי שומדבר נגד סמים, וגם לא להתמכרות ל SSRI כמוצא אחרון בהחלט.
אני מאמין לכל המילים החמות והאוהבות שלך כי גם אני מרגיש אליך אהבה, חיבה, הערכה וגעגועים.
יחד עם זאת ועם כל הכוונות הכי טובות של כולן, המצב היום גרוע בהרבה מכשהתחלנו את הטיפול איתך, ואני אפילו לא בטוח שבאמת התחלת לגרד את הקרקע הסלעית הקשה והמשוננת של שפת ה״תהום״. מאז שעזבתי את הטיפול חל שיפור מה, אבל עדיין הפער בין החזות של הילדה החמודה וקצת אבודה לבין הסדיסטית הרגשית האגוצנטרית והמסוכנת לא מבוטא מספיק ולפיכך גם לא מגושר בצורה שפויה יותר במציאות.
אני חושב שיש מקומות שמאוד לא נוח לך לגעת בהם וזה גורם לך להימנע מהם ולחפש פתרונות תבניתיים ופשוטים יותר כמו לעשות אחר לשני נעימי ולנרמל את החייה המפלצתית האכזרית וההרסנית שהיא האהבה והתשוקה הבדסמית.
באהבה אמיתית ללא כחל ושרק,
דן ההולך ודועך. 🦜 🖤
