אחרי הלילה הדפוק עשיתי כמיטב יכולתי להתעורר כי היתה לי הקלטה ב11 עם לקוחות חדשים שהגיעו דרך הלקוח המאוד משמעותי שלי שאחראי לרוב פעילותי בתחום המחול ב12 שנה האחרונות.
אותם חבר׳ה קבעו איתי לשעה, אבל העסק התארך בעקבות הגחמות שלהם יותר לכיוון השעתיים.
בינתיים הגיע Hanuman החמוד לארח לי לחברה אבל עד שהתפניתי הוא כבר היה צריך ללכת, ובינתיים גם הגיע אותו לקוח משמעותי לשלם על כל עבודתי המאומצת לקראת הפסטיבל בשבועות האחרונים.
העבודה היתה מאומצת לא רק בגלל ריבוי השירים והמחרוזות אלא בגלל התכנים הלאומניים והצבאיים שמזעזעים אותי עד יסודות הנפש שלי.
בעודו מעביר לי את הצ׳ק סיפרתי לו שרבתי עם אחד הזמרים כי הגבתי בפוסט מתלקלק שלו על הפסטיבל במילים: ״כל מי שמתפלל לחזרת החטופים ומייחל לשובם וכל הז׳רגון המטומטם הזה.
או שאתם בעד עסקה עם החמאס על סיום המלחמה המטומטמת עכשיו על כל מה שמשתמע מכך, או שאתם מאוננים ומלקקים את השפיך של עצמכם״.
התגובה שלי לאותו זמר משום מה לא מצאה חן בעיניו והוא מחק אותה תוך דקה וחצי, שזו זכותו המלאה. יש לציין לשם ההקשר שאותו זמר שר בפסטיבל לפני שנה מחרוזת ״שיער״ ודיבר בצורה מאוד מתלהבת על כמה הוא הוא גדל על התכנים האלה ומחובר אליהם. הוא ביקש אז שאגזור לו רק את השיר ״אקוואריוס״ שהוא ביצע מתוך המחרוזת ואשלח לו, ואז גם ביקש שניפגש יום אחד ונשלים את זה לעיבוד מלא. נעתרתי לכל בקשותיו, וגם לבקשתו השנה שאגזור לו מתוך המחרוזת את השיר המגעיל: ״אמא הו אמא חבקני חזק״ כדי שיוכל לשלוח לאמא שלו.
כל זה כאמור לא מנע ממנו למחוק לי את התגובה תוך דקה וחצי, ואולי לכתוב לי בפרטי משהו כמו: ״דן, סליחה, התגובה שלך חריפה מדי לתדמית החלבית והמיינסטרימית שאני מנסה לקדם פה. אני מוחק אותה ומבקש את סליחתך על זה״. במקום זה הוא רק תקף אותי וכתבתי לו בתגובה שהוא בושה מהלכת ושאין שום קשר בינו לבין הערכים של ״שיער״.
אניווי,
הלקוח הגדול דווקא צידד בזמר ובתגובתו ואמר שהתגובה שלי היתה מגעילה וגם צעק עליי לאוזניי שני הלקוחות שהוא שלח אליי ועדיין עמדו שם נבוכים והמומים.
אחרי שהפקדתי את הצ׳ק התחלתי לשתות ושלחתי לכל הצוות מכתבתי פרידה:
התחלתי לשמוע את הפסקול של שיער אבל אז התחילו דפיקות וצלצולים עקשים בדלת. הצצתי בחור וראיתי שזה הבמאי הדגול. בהמשך ראיתי מהחלון שמגיעה ניידת משטרה ופרמדיקים.
לא הסכמתי שיכנסו הביתה חרף נסיונות השכנוע העלובים שלהם, ולא זזתי מילימטר מהעמדה שלי, עד שלאחר 10 דקות של דין ודברים הם נאלצו לסגת עם זנבם מקופל בין רגליהם.
אני כנראה אמות בקרוב,
אבל בתנאים שלי.
