מאז שהייתי ילד קטן סבלתי נורא מעימותים, מאלימות, מבידוד חברתי, מהורות מתעללת, מסביבה לימודית לא מותאמת. מעוני ומחסור. מתקופות ארוכות של מאבק השרדותי מול ההורים ואנשים אחרים שהיו אמורים לשמור עליי.
חברה אמרה לי לאחרונה שיכול להיות שאני אוטיסט. אולי הוא צודקת.
מה שתמיד החזיק אותי היו חלומות על גדולה, על הצלחה. חיבור למוזיקה אלטרנטיבית שהרגישה כמוני. שאיפה לאהבה ענקית, טוטאלית ומרפאה. אמונה בטוב, שאם אעשה טוב יהיה לי טוב. אמונה בשלום ובערכים היפיים. התרחקות מרע, מאכזריות, מרכילות, מציניות.
בשנים האחרונות גם פיתוח תחביבים בריאים, הקפדה על תזונה וטיפול תרופתי. טיפול מיני זוגי. צלילה וטיולים בטבע. נסיון להיות הורה טוב, יציב ומיטיב. שינוי גישה בעבודה שעיקרו דגש על שירות וטיפול בלקוח בצורה סבלנית, מכילה ואוהבת.
טיפול בהורים הנכים, החולים והמזדקנים.
גמילה מחומרים מזיקים.
אני תשוש כל כך. אני בוכה עכשיו.
מחר קבועים לי שני סשנים של הקלטות. מחרתיים גם. חוץ מאלו יש לי גם עבודות ״שיעורי בית״ שאני אמור להשלים בעצמי. אנשים מחכים לדברים האלה ממני.
הבוס הגדול מאתמול לא התקשר לשאול אם אני בסדר היום.
תהום כתבה אתמול על איך שאפילו בפנטזיות שלה אני לא נהנה, רק מושפל, מוכאב, מנוצל ומרוסק. לקח לי כל כך הרבה זמן לחלץ ממנה את התובנות האלה.
אני לא מאמין באלוהים של היהודים או של כל דת אחרת. דת בעיניי זה גוף פוליטי כלכלי שמנצל את אמונותיהם הטהורות והפגיעות ביותר של בני האדם.
אני רוצה להאמין בעצמי, ושעוד יום מנוחה שיכורה ומסוממת יעזור לי לקום מחר בבוקר עם יכולת לפחות לזייף תפקוד סביר.
