לפעמים החיים עובדים הפוך ממה שאנחנו מצפים.
דווקא במקום שאנחנו מוותרים לפתע מצליח לנו.
לפעמים לוקחים הימורים של אמונה, והם עובדים.
לפעמים אלוהים שולחת סימנים, וזה ברור כמו תמרורים על הכביש, שאנחנו בדרך הנכונה.
מייל שהגיע בחצות...שיחה סלולארית שניקתה את השולחן...(היא לא קרה, אין לה בעיה מיוחדת עם החשיש והיא לא בקטע, לפחות לא חושבת שהיא בקטע, למרות שבערך כל החיים אנשים חושבים שהיא בקטע, אבל אין לה בעיה עם מי שכן...היא הרפתקנית.. )...
"אוקיי (: אז מתי ניפגש?"
"עכשיו"
פגישה פלורנטינית בפאב ה"מנודה"...ריח של צ'יפס ורוק קלאסי...בירות ופוט מסאז' מתחת לשולחן...פתיחות...כנות...קסם...נשאתי אותה על הידיים לקן...אחזתי את המלאך בזרועותיי...נישקתי את רגליה, נשכתי את צווארה (בעדינות!), טעמתי את שפתיה המתוקות...
היא לא יכלה להישאר לישון כמו שהיא אוהבת...כנראה ששנינו הרגשנו את ההתרגשות הזו, שמונעת שינה, שמונעת רגיעה, עד יתמגנטו שני הגופים זה לזה, יסערו, יתאחדו...אולי אז אפשר יהיה לישון. (או זה או שהלחצתי אותה (: )
שבת בבוקר שש וחצי. אור ראשון. מלווה אותה למטה למונית. קטי מאכילה את חתולי הרחוב עם עיניים טרוטות... המלאכית השחורה עולה למונית אחרי חיבוק מתוק ועמוק.
"אני אראה אותך שוב?"
"כן"
לפני 18 שנים. 17 בספטמבר 2005 בשעה 3:52
