אתמול היינו אמורות לעשות סקס על פי הכלל החדש, ובבוקר שאלתי את תהום בעודה מתאפרת לעבודה:
״את מתכננת לעשות סקס הערב?״
״כן״
״איתי?״
״כן״ (מחייכת).
עד שהגיע הערב כבר הרגשתי ממש מדוכא, עייף וזנוח. במהלך היום לא היתה תקשורת ורק אחה״צ תהום שלחה לי הודעה ושאלה מה שלומי אבל אז נעלמה אחרי שעניתי וחזרה רק לאחר כ20 דק׳ עם עוד פירורי תקשורת תפלה.
כשנפגשנו בסלון בסוף היום אמרתי שאני מרגיש שבכל זאת איכשהו נשמטתי מהרצף, פחות בגלל תדירות האקטים עצמם ויותר בגלל התחושה שהחבל מוחזק יותר מהצד שלי. ההתמסרות שלי לא מובנת מאליה, כדי שהמפגשים המיניים יתאפשרו צריך להחזיק את הנרטיב הבדסמי ואת התפקידים שלנו בתוכו גם בין המפגשים ולקראתם.
בנוסף, הסקס האחרון שהיה ביום חמישי ממש הדהד לי את הסקס הממש גרוע שהיה לפני כחודש שבעקבותיו דברים התחילו להתחרבן ולהסתחרר במהירות. כלקח מהפעם הקודמת עצרתי אחרי שהיא גמרה ולא רק שכבתי וחיכיתי שזה ייגמר איכשהו.
בחמישי ביצעתי במשך שעה וחצי את מטלות הנקיון השבועיות שהיא הטילה עליי, בשישי הלכתי איתה לבקשתה לפולי פיקניק וגם הייתי אקטיבי ויזמתי תקשורת עם זרים.ות למרות שאני לא ממש א-מונוגמי ולא באמת מחפש שם שומדבר (אם כי זה כנראה יותר נחמד להסתובב עם א-מונוגמיים מאשר עם מונו-סאחים הטרונורמטיביים).
בסופ״ש בעיקר נחנו, הקשבנו למוזיקה יחדיו ודיברנו הרבה, גם על ענייני קינק ושליטה.
בכל זאת איכשהו הרגשתי שנתתי מעצמי יותר אנרגיה מינית/זוגית ממה שתודלקתי בחזרה, ולפיכך אמש הצעתי שבמקום סקס נלך למיטה ונתחבק כך שלפחות יהיה מגע גופני לא מיני ולא נתרחק מההדף עוד יותר.
אני די בטוח שדחיקת החרדה ע״י הכדורים שאני לוקח גורמת לי לשקוע יותר בדיכאון. זה כאילו המצב הטבעי שלי הוא לרחף בדיוק באמצע הדרך בין דיכאון עמוק לחרדה מתפרצת ושם אני מוצא את האיזון התפקודי שלי.
החדשות הטובות הן שכבר צמצמתי את צריכת הסמים לרבע ממה שהשתמשתי בעין הסערה ואני כרגע ישן עם 2 מ״ג קסנקס (כדור אחד) וחצי (!) כדור שינה. (בשני לילות רצופים בשבוע שעבר בהם חזרתי מאוחר ממפגשים עם חברות.ים ולא לקחתי כדורים הצלחתי להירדם רק ב3 ולישון 3.5 שעות עם התעוררויות וסיוטים).
ביום חמישי אני נפגש עם רופא המשפחה ואבקש ממנו קסנקס במינונים של 1 ו0.5 מ״ג וככה אוכל להפחית גם את זה בהדרגה לאורך שבועיים שלושה (1.5, 1, 0.5) ואולי גם לחצות את החצי של כדור השינה.
בינתיים אני גם בשבוע השני המעשי של תכנית הcbt לטיפול באינסומניה, והשבוע בנוסף לניהול יומן השינה אני כותב טבלה עם מחשבות שעולות לי לגבי השינה ומציין איך הן גורמות לי להרגיש, באילו מחשבות נכונות יותר אני יכול להחליף אותן ואיך הגירסה המתוקנת גורמת לי להרגיש.
הכותרת של הרעיון הזה היא: ״מה שאנחנו יודעים הוא לא בהכרח מה שאנחנו מרגישים״, כמו במקרה של פוביות, כשהאדם יודע שהפחד הוא לא רציונלי וקרוב לודאי שלא יאונה לו כל רע, אבל עדיין תחושות הפאניקה והחרדה שמתעוררות הן אמיתיות לגמרי.
בעוד שבועיים אפגש לראשונה בחיי עם פסיכיאטר ומעניין (ומלחיץ) איך יהיה ומה הוא יגיד. עד עכשיו הצלחתי ללא מאמץ מיוחד לא להיסחף חזרה לשתיינות, אבל שתיתי (לא הרבה יחסית לעצמי) בחמישי, שישי, ושבת לאחר שלא שתיתי כל השבוע, ואתמול (ואף הבוקר) הרגשתי את זה מדגדג והייתי צריך להפעיל קצת שליטה עצמית וכח רצון (שהם משאבים מוגבלים ומוטב לא להסתמך עליהם).
בדיקת פרופיל שומנים בדן שביצעתי אתמול הניבה תוצאות למופת (ldl 23 ) והטסטוסטרון שלי בשליש העליון של הנורמה. אני משתדל להיות נוכח ברגע ולא לחשב לאחור את קיצם של כל פעילות וכל יום (עוד 12 שעות ארורות ליום המזויין הזה) אבל רוב הזמן לא מאוד מצליח.
