היום בעבודה נאלצתי לשיר בקולי שיר שכתב והלחין לקוח ותיק שלי שהיה יו״ר של מועצה מוכרת מאוד שפועלת למען האזרחים. זו היתה הקלטת סקיצה על מנת שיוכל להציע את השיר לזמרים.ות מוכרים.ות.
בעודי מחווט את המיקרופון הוא עשה טעות ושאל אותי מה אני חושב על הטקסט. הוא כנראה לא ידע שהייתי כפסע מלהגיד לו שהפעם לא אוכל לתרום לו את קולי להרפתקאות היצירתיות שלו.
עניתי שאני עושה את זה בשבילו. שאני לא חלק משום עם. שההימצאות שלי פה היא כי נולדתי וגדלתי פה, בדיוק כמו סינוואר*, לצורך העניין. לא בגלל שומדבר שקשור לדת, ללאום, לדגל או להיסטוריה.
אני חושב שיש שלוש המצאות אנושיות שהן הכי מטומטמות שיש.
הראשונה היא צבא.
השניה היא דת.
והשלישית היא מדינה.
שלושתן נועדו להעשיר מעטים על חשבון הטמטום של ההמונים.
*אפשר להיות נגד החמאס בצורה מוחלטת *וגם* נגד הרג והרעבת פלסטינים חפים מפשע באותו זמן, במיוחד כשממשלת ישראל פותרת את בעיית החטופים באותה דרך בה פתרה את בעיית ניצולי השואה... פשוט לתת לבעיה לפתור את עצמה בהדרגה.
כשהקשבנו להקלטה שביצעתי עם משפטים כמו ״עם ישראל חי״ ו״כולנו עם אחד״ אמרתי שזה יצא הרבה פחות גרוע ממה שחשבתי שיצא ושאלתי איפה האוסקר שלי. יש מי שמרוויח מהמלחמה המזוויעה והיום הייתי אחד מאלו שמרוויחים. הוספתי שהערב אצטרך לשתות *הרבה מאוד* אלכוהול כדי לחיות עם עצמי, מה שאכן קרה (וקורה).