בצוהריים התייצבנו בצוותא לחזות במחזה החדש של ידידי הותיק יואב גינאי (שהפקתי מוזיקלית את שיר הסיום באלבום האוסף המכובד של שיריו, בו שכנעתי אותו לשיר בקולו ולהתמסר לעיבוד ברוח הפילם-נואר שהצעתי).
זו היתה מונודרמה סוחפת בכיכובה של מירב גרובר שהייתה פשוט פנטסטית ולפתה באצבעותיה את לבו של הקהל מהשניה הראשונה עד האחרונה ולא הרפתה לרגע, עם אינספור ניואנסים מדויקים וחיבור רגשי עמוק לדמות שגילמה.
בדרכנו החוצה חבקנו ידיים איתה והודיתי לה נרגשות. היה ניכר עליה שעברה חוויה משמעותית בדיוק כמונו.
כשפסענו לאוטובוס חזרה לדרום העיר תהום התחילה לדבר על ההצגה ומייד השתתקה מדמעות שחנקו אותה. עברו דקות ארוכות עד שהצליחה לבטא את עצמה מבלי להשתנק מבכי. גם לי נקוו דמעות בעיניים מהדקה הראשונה ונשארו תקועות בגרון עד הסוף המר-חמוץ-מתוק.
כל העסק תפס אותי קצת לא מוכן כי באתי נקי ונטול ציפיות וכבר שכחתי כמה תיאטרון יכול לטלטל ולהסעיר. בשניה שנכנסנו לאולם הוא היה לי כל כך מוכר למרות שרגע לפני לא יכולתי לדמיין אותו בעיניי רוחי.
יש תאריכים ביולי למי שזה מעניין אותה או אותו ואני ממליץ בחום.
https://www.tzavta.co.il/event/3729
