בימים אלו אני יוצר מוזיקה מקורית למופע תיאטרון מחול של הפסיכופת כוריאוגרף האהוב עליי.
היצירה עוסקת בנער מרוקאי שגדל בבית נורמטיבי בו נשמעים מדי שבת רעשי אלימות וזעקות כאב של האם. אחיו הגדול ממנו ב15 שנה, אותו הוא אוהב ומעריץ, מזיין אותו בקביעות ומסרסר בו.
בהמשך האח נוטש אותו בחוסר כל ונעלם במפתיע לטובת נישואין עם אישה. הנער מקבל מלגת לימודים באירופה ושם משחזר את מערכת היחסים עם האח בעזרת גבר שוויצרי מבוגר וסמכותני שמנצל אותו ומתעלל בו.
המטרה היא לא ״לקחת את הקהל למרוקו״ אלא להראות שהסיפור הזה מתרחש בכל זמן ובכל מקום, ממש מתחת לאף.
אמנם אין לי שום קשר לנושאים כמו אלימות במשפחה, ניצול מיני, מערכות יחסים מתעללות ומשחזרות, הסתתרות מאחורי מסכה נורמטיבית ואינטלקטואלית, כאב ושליטה תמורת אהבה ובית וכו׳, אבל עדיין אני מצליח איכשהו ללחוץ על כל מיני קלידים וכפתורים ולקוות שיהיה בסדר.
יש רק שלושה שחקנים והתפאורה היא מיטה שהופכת לקיר ולשולחן, אז החלטתי הראשונה היתה שהמוזיקה צריכה להיות די מינימליסטית. החלטנו על כלי שייצג כל אחת מהדמויות (קאנון לדמות הראשית, עוד לאח הגדול, חליל בנסורי לאם).
אני משתמש גם בסינתיסייזרים ובטכניקות אלקטרוניות מודרניות (פילטרים, לו-פיי ומניפולציות מתקדמות של סאונד) לצד מודוסים שונים, משקלים אי זוגיים ופוליריתמיקה כדי לתמוך בתנועה ולהעצים אותה, לספר את הסיפור ולהעביר לצופים את הסבטקסט הרגשי ישירות לתת מודע מבלי ליפול לקיטש רגשני מצד אחד או לאוונגרד מנותק מהצד השני.
אנחנו בערך באמצע הדרך, אני מרגיש שהעולם המוזיקלי כבר נברא והתבססה בו שפה יחודית. רוב הזמן המוזיקה פשוט נוצרת מעצמה וההשתדלות העיקרית שלי היא לא להפריע בהתלבטויות ובפחדים.
