מתחת לפרווה

המוזה שקיבלתי השבוע הפיחה רוח במפרשיי, ליבתה את להבותיי וסייעה לי להשלים את יצירת המוזיקה להצגה על ההומו המרוקאי. 

בדרך כלל מחמאות מחליקות ממני כמו חמאה מטפלון ואני כמעט ולא שומע אותן למרות שהן נאמרות די הרבה (דברי ביקורת או רגעי קרינג׳ רודפים אותי לנצח) אבל הפעם בגלל שאני באמת חושב שהצלחתי להגשים את החזון וליצור שפה מוזיקלית מקורית, יחודית ומשמעותית עם מוטיבים חוזרים ומתפתחים, אעשה מאמץ קטן לשאוף את המחמאות מהבמאי לריאות: