היתה לתהום עכשיו תקלת ציוד רצינית בעומק כשצללנו בשמורה. תפקדתי די טוב והצלתי את חייה. מקווה שלא אצטער על זה. 😝
כעשר דק׳ אחרי שירדנו, בעומק של 13 מטר, היא סימנה לי שיש לה בריחת אוויר מאסיבית מהצינור שמתחבר למאזן. מייד הגשתי לה את האוקטופוס שלי (אם כי הפוך 🤦🏼♀️), ניתקתי את החיבור המקולקל כך שתפסיק בריחת האוויר.
אחזתי בידה בחוזקה, בדקתי שהיא בסדר והתחלתי עלייה מבוקרת. היה קשה לשמור על איזון ככה, רוקנתי את המאזן ועבדתי עם הרגליים, ובסופו של דבר הצלחנו לבצע חניית בטיחות ב5 מטר, כאשר אנחנו מדי פעם שוקעות ועולות חזרה.
כל הזמן הקפדתי להמשיך להחזיק אותה צמוד שלא יברח לה האוקטופוס מהפה. בינתיים כיביתי את הפנסים שלי שלא יסנוורו אותה והצלחתי לחבר את החיבור הסורר מחדש כך שתוכל לחזור לנשום מהמערכת שלה.
לאחר מכן עלינו לפני המים, ניפחתי לה בעזרת הפה את המאזן, ניפחתי מצוף סימון אדום גדול שנראה כמו זקפה אימתנית (הייתי צריך לנפח אותו בסוף תחנת הבטיחות ולפני שעלינו), וטילפנו את הדרך הדי ארוכה חזרה לגשר הצפוני של השמורה.
במבחן התוצאה תפקדנו היטב והמחשבים אפילו לא הציגו סימן קריאה. מבחינת הדרך יש מה לשפר ולקחים להפיק.
אני עדיין קצת נרעש מכל החוויה.
