בדייט השלישי עם התפוחית בתחילת השבוע לקחתי אותה להתגלצ׳ בפיל המיתולוגי בקומה העליונה של הסנטר (היא קראה לו ״דיזי״). היא קצת חששה ובגלל שאני הגדול (בצמד עשורים) עליתי ראשון. כשראתה אותי נפלט בחיים מהרקטום המרשים של הפיל הזקן והצבעוני היא העיזה גם, ציווחה בחינניות בדרך למטה ואז נשארה שכובה על גבה, מצחקקת וסמוקה וקראה: ״שוב!!!״.
אחר כך ישבנו בגן מאיר ודיברנו על מהות. היא שוברת לבבות קטנה, ממזרית ומסוכנת, ואני ממש לא הראשון שסוחרר ממנה קשות. החריפות והשנינות שלה עולות אפילו על המתיקות שובת הלב של פניה הטובות והמאירות, עיניה הנוצצות, חיוכה הממיס והבעותיה החמודות.
ישבנו קרובות, והרגע בו המילים כבר לא מספיקות כדי להביע את כל הרגשות הגואים התקרב. היא שאלה אם אני חושב שזה רעיון טוב שנתנשק ונחצה את נקודת האל-חזור. הסמקתי, גמגמתי ועניתי: “probably not”, ושמחתי לראות שתשובתי בלבלה אותה. הואיל והיא היתה גלויה וכנה איתי הרגשתי שמן הראוי שאהיה כך גם איתה.
הסגברתי לה שהשיר “Oops I did it again” מתאים לא רק לה אלא גם לי, ואני לא כזה תמים כמו שאני מצטייר. אני חייב להיות מיוחד, ואני מפתח רגשות גם ככלי לגרום לה לפתח רגשות. אני לא מזייף ולא משקר, זה בא לי בטבעיות כמו שתינוק יודע אינטואטיבית מהיום הראשון שהוא חייב ליצור תחושות היקשרות אצל הוריו. וכמו אצל נוכלים מקצועיים, ״משחק האמון״ הוא כשאני נותן לה תחילה את האמון שלי ובוטח בה, וזה מה שגורם לה לתת לי אמון בחזרה וליפול ברשתי השטנית.
הוספתי שאני איש של מערכות יחסים ארוכות ושל מים עמוקים. (״אפשר שזה יהיה מים מתוקים?״ היא שאלה). זה קרוב לודאי יגמר בבכי. זה יהיה סוחף ומטלטל לשתינו. ויחד עם כל המורכבויות מסביב, כנראה שמוטב שלא. אבל בכל מקרה ארצה להמשיך להיות חבר שלה כי היא באמת מאוד מיוחדת עבורי.
הצלחתי לשמור על תומתי כל אותו הערב. כשחזרתי הביתה היא כתבה לי:
״השיחה הזו שגומגמה לה יחדיו הייתה חשובה ממש.
עשתה קצת סדר והרבה בלאגן״.
עניתי: ״המוח שלי משפריץ עכשיו״.
שלחתי לה את הפוסט: ***זהירות סכנה*** מ2009 בו ביקשתי מהמגיבות להזהיר מפניי שם במקום מאחורי הגב בכל פעם שמישי מתחילה איתי קשר חדש, וגם את ***זהירות סכנה-גרסת הבמאי*** בו כתבתי אזהרות משלי כי הרגשתי שהמגיבות היו רכות ועדינות מדיי. כצפוי, האזהרות רק הדליקו אותה יותר.
במיני-דייט הרביעי עוד ניסיתי להחזיק מעמד מולה, אבל ישבנו על ספסל בטון צר, אני בפישוק עם רגל על הרצפה בכל צד של הספסל, והיא בפישוק תואם על הירכיים שלי. משכתי אותה אליי, צמוד ממש, נשמנו את אותו אוויר, הרגשתי שאני לא מוכן לוותר על זה, עליה, ובילינו את 45 הדקות הבאות בנשיקות לוהטות עם משיכות ונשיכות לשון ושפתיים, ליטופים וגיפופים, צחקוקים וזיקוקים.
הקילוגרמים ממשיכים להתפוגג ממני, ואולי זה לא רק בגלל תופעות הלוואי החזקות של הסימבלטה שממשיכות לעשות בי שמות.
