אתמול המלשינון התעלה על עצמו, ובאמצעותו "גיליתי" כבר בצהריים שאני נפגש עם העלמה שוב בערב, שעות ארוכות לפני שגמגמתי הזמנה מהוססת והיא הגיבה באישרור חד משמעי.
כל היום רבצתי וחגתי חסר מטרה עם חיוך טיפשי על השפתיים ומדי פעם הצצתי בתמונות שצילמנו בשישי בלילה. כשהיא הגיעה בערב הרגשתי אישור, שלא היתה זו אשליה, לא התפעמתי לחינם. היא היתה יפה כשזכרתי, וכשדיברה דבריה עניינו והצחיקו אותי, ובגרותה הרגיעה אותי, ולא הרגשתי שכל הנטל רובץ עלי.
אבל הרגלים נסיכתיים דווקא יש לה, וזה מאתגר אותי להתגבר על רגשות ההערצה שמתעוררים בי עם כל תנועה קלה וזורמת של שערה, או חיוך קטן שמבצבץ עם שאיפה מהסיגריה, שעה ששדייה המושלמים תופחים כלפי מעלה ואז חוזרים נינוחים ומבטיחים למקומם, כלחמניות בוקר כשהאופה אוסף מהתנור עם תרבדו הרחב. יש לי יותר מדי ריספקט לזונת הביבים בתחפושת עלמה מהוגנת ואיכותית הזו, אבל בהדרגה אני מצליח להשתחרר.
אמש קשרתי אותה למשקוף, ידיים ורגליים, והיתה לה שמלה שחורה קצרה ומתנפנפת עם מחשוף ושסעים וחזית תחרה בהירה מתחת, ושדייה חולצו דרך המחשוף הנדיב, והיא עשתה פרצוף כל כך חמוד כשהצלפתי בהם, פרצוף שנתחם בצורה מושלמת על ידי השיער השטני הארוך והגלי שלה, וכשלקחתי כמה צעדים אחורה והתבוננתי כל הקומפוזיצה שיחררה ממני "פאק איזו כוסית ! " שהתקשיתי להסתיר. אבל בכל זאת העזתי לסטור לה ולהסיר לה מצבט מהפטמה בעזרת הקרופ.
כל זה מאוד חדש לה לדבריה, היא עוד טרם צברה נסיון של ממש ב"עולם השליטה", אך בהיותה אצ'יברית ואשת קריירה אני די בטוח שאילוף עקבי ואינטנסיבי יניב ממנה תוצאות מצויינות. קניתי לה היום מחברת עם עטיפה ורודה שתהיה מחברת הציונים שלה. אני אחלק לקטגוריות (נגיד : ציות, ספיגה, הפנמה ויישום, זמינות, התמודדות, עמידה בזמנים, אמון וכו' ) ומקצועות (מציצה, זחילה, זנותיות, מלאכות הבית השונות, לבוש, עיסוי, מתן שירותי מין חריגים, הקשבה, ואני אחשוב על עוד הרבה ) ואחלק לה ציונים על פי תפקודה. כשלונות יולידו עונשים, ואני בטוח שהציונים ישתפרו עם הזמן. קניתי גם חבילת מדבקות של דובוני 'כפת לי כדי לצ'פר אותה במדבקה ליד הציון כשיגיע לה. כבר אמש בזכות החינוך והענישה (לאחר שני ציוני 4 מחפירים) היא למדה להגיד שהיא הזונה של דן, לענות ב"כן דן" על שאלות כן/לא ובתשובות מלאות וזריזות על שאלות פתוחות.
הורדתי אותה לסיבוב דאווין במכולת המשפחתית מתחת לבית, ועופרה היתה נבוכה בגלוי מיופיה ונוכחותה, גמגמה מחמאות מבולבלות וחייכה מאוזן לאוזן. בשלוש היינו חייבים ללכת לישון... קמנו בשש, היא הקפיצה אותי לרכבת ונסעה לדרכה. אני נסעתי לטקס רבין בבצפר של היורש. (היה יפה וחיובי... צילמתי בוידאו לבקשת המורה, ואז דיברתי עם כמה מורות ומורים שלו ועם המנהלת.)
אני עדיין מסתובב אפוף ברושם שהותירה בי כפי שנראתה בבוקר, יפה וטובה וחמימה כרעיה טרייה... כאילו היא עדיין מחובקת בי, באשר אני הולך.
לפני 17 שנים. יום שני, 10 בנובמבר 2008 בשעה 8:12