מתחת לפרווה

בתגובה לתגובות המפרגנות, (וזה ממש בסדר, דברו חופשי... התגובות משקפות את כותביהן לא פחות מאשר אותי...) אני יכול לומר רק שבין אם אתחתן ואקבר איתה ואעשה איתה מליון ילדים ובין אם "ימאס לי עוד חודש" כפי שהגלילית סנטה בי עם התרגומון הציני המבריק שלה, אני מתכוון להנות בצורה יסודית מכל רגע ולחוות אותו הכי אמיתי שאפשר. ואני מודה שאני חוטא בחטא הנורא מכל - אהבה עצמית. אני אוהב את עצמי ואת החיים שלי ואת מה שאני עושה, והזונות האיכותיות בחיי תורמות לכך רבות. ואני מניח שזה טבעי כאשר קוראים את כתביו השוטפים של אדם לאורך 4 שנים, שתופיע מדי פעם תחושת דז'ה וו.

הלאה.
אתמול כשירדנו למסיבת הספסל החבר'ה שאלו את העלמה אם האוכל בקן הציפורים אכן טעים כפי שהוא נשמע. פניה היפות לבשו הבעה של כיסופי עונג, והיא תיארה מה אכלנו ומה היה שמח בירקות. דני מהמכולת אמר שזה המתכון הכי מיתולוגי שלי, ולמרות שאני לא בטוח שאכן כך אני מביא אותו פה כשירות לציבור. המתודה יכולה לשמש לכל תבשילי הצלי, ובשינוי וגיוון המרכיבים בהתאם לחשק ולמה שיש בבית. אני מביא כאן את הוריאציה שנרקחה אמש :

מחממים סיר גדול וריק כמה דקות על הגז באש גדולה. יוצקים לתוכו שמן זית, נגיד שליש כוס, כך שכל המשטח יכוסה בנדיבות. כשהשמן מתחיל לעשן שופכים פנימה בצל גדול חתוך לקוביות גדולות וחמש שיני שום חצויות. המטרה היא שהעסק יקבל צריבה מבורכת. אחרי שתי דקות מערבבים קצת ומניחים את השוקיים. (אני בדר"כ עושה 6 שוקיים טריות מהקצב) . צולים כמה דקות מכל צד עד להשחמה.

בינתיים מכינים את הירקות השמחים. אמש השתמשתי בגמבה, גזר, וגבעולי סלרי קצוצים דק. אפשר ורצוי לגוון עם מה שיש אצל הירקן, אפשר גם עם פירות, רק שרצוי להימנע מירקות כמו קישוא וצנון, שהם ירקות מדכאים. את הגזר פורסים לפרוסות של 2 ס"מ, ואת הגמבה חותכים לארבע. כשהעוף משחים יוצקים עליו בקבוק בירה כהה, נגיד טובורג או לף ברון, וקופסא קטנה של רסק עגבניות. מוסיפים את הירקות, ומטבלים לפי הרגש עם : מלח, פלפל, פפריקה, סוכר, (אפשר דבש אם יש) מוסקט טחון, ומוסיפים גם צ'ייסר של רום כהה או ברנדי. (אפשר כמובן לגוון גם עם התיבול)

מכסים, נותנים להכל לרתוח במתינות לאורך חצי שעה, ואז שמים על אש פיצית ושוכחים מזה. מדי פעם נזכרים, מערבבים קצת בעדינות, הופכים את השוקיים, ושוכחים מזה שוב. אמש זה ישב על הפתיליה משו כמו 4 שעות, וכל המרבה הרי זה משובח.

הקטע עם הבטטות הוא פשוט וגאוני למדי. בוחרים בטטות נחמדות, לא ענקיות, מקלפים אותן וחותכים לשתיים עד שלוש חתיכות, כשכל חתיכה צריכה להיות בערך בגודל תפוח. שמים בתבנית שכוסתה בשמן, מתבלים במלח, פלפל גרוס, פפריקה ורוזמרין, מעסים את הבטטות מכל צדדיהן, ואז פשוט מניחים אותן שם, בתנור שחומם מראש לחום היקפי גבוה. אחרי שעה וחצי, כשהמזלג מבשר שהן כבר רכות מנמיכים את החום ושוכחים גם מזה. הן יוצאות פריכות מבחוץ ועסיסיות ומנחמות מבפנים.

מקווה שהכל ברור.