מתחת לפרווה

טוב, אולי נסחפתי והגזמתי קצת.
מאוהב, פחח.

בסך הכל מדובר בהתלהבות מזונה חדשה, היא פשוט מאוד מאוד יפה וחדשה וזה מבלבל.
ולאור הציונים שהשיגה אמש אני חייב לציין שמדובר בסאבית בינונית ביותר, אם לא למטה מכך.

כשהיא הגיעה לא יכולנו להפסיק להתחבק, ואז אכלנו את שוקי העוף בקדירה עם ירקות שמחים ברוטב מתקתק פיקנטי עם בטטות בתנור ושתינו מהגוורצטרמינר הצרפתי. אחרי האוכל הנחתי מולה את המחברת, עפרון, סרגל, טושים ומחק, והראתי לה כיצד לשרטט את טבלאות הציונים. בעמוד הראשון הוריתי לה לצייר שער ולקשט אותו כשיעורי בית.

לקח לה לא מעט זמן כל הסיפור, היא מתנהלת כשבועה קסומה אופפת אותה, וניכר שקשה לה לזנוח ולו לרגע את גינוני הנסיכה שלה, ולכן השיגה רק 5.5 ב'עמידה בזמנים'. אני משתף אותה בחישוב הציון, ועד עכשיו היא הסכימה עם כל הציונים וחשבה שהם הוגנים. אני חושב שהיא גם באמת הרגישה רע כששמעה אותי חוזר על ההסבר מדוע חשוב לענות בתשובות מלאות על שאלות פתוחות, לאחר שלא יישמה. (כי זה הרבה יותר משמעותי וכיף עבורי לשמוע : "אני שייכת לך, דן" מאשר : "לך" , וגם עבור ההפנמה שלה) . שאלתי אותה אם היא ידעה שהיא כזו זונה-סתומה-לא-מיישמת והיא צחקה והשיבה שלא. כשהוריתי לה לרקוד בשבילי לצלילי לד זפלין והיא התפדחה עד אימה, חרף שכנועי והדגמותי, שאלתי אותה איזה ציון מגיע לה לדעתה בקטגוריות 'ציות' ו'התמודדות'. "אפס" , היא ענתה, ואני ציירתי אותו עגול ומלא קלון בטוש אדום ברובריקות המתאימות, וגם על פנים הירך החלקה הצרה, והעסיסית שלה.

אבל היו גם נקודות אור.
היא קיבלה שלוש מדבקות דובוני 'כפת לי נוצצות על שלושה ציוני 8 שהשיגה. (החלטתי שעל 8 ומעלה יש מדבקה) . ב'יוזמה' כשפינתה את הצלחות מהשולחן לאחר ארוחת הערב ללא הוראה ממני, ב'פינוק' כשעיסתה את נקודות הסטרס בפנים ובשכמות שלי לפני השינה, וב'מלאכות הבית' כששטפה את הכלים בבוקר. הסברתי לה שה8 של היום הוא ה6 של מחר, כי היא נדרשת להתקדמות עקבית ועמידה במקום היא למעשה רגרסיה. אני חושב שיש לי כישרון פדגוגי טבעי.

בלילה נקראנו למסיבת ספסל של הסוטים השכונתיים, חברינו המשותפים שלי ושל העלמה. היה טעון מאוד ברגשות אהבה ותשוקה, שכן האמזויינע לא מחקה את חיוכה השיכור ולו לרגע, חיוך שנגרם עקב העובדה שהיא פלירטטה במרץ עם החדש שלה, לעיני המלש"ת האוהב והסובל שלה. (איך שהגלגלים מסתובבים...) כולם אמרו שאנחנו זורחים ביחד, העלמה והאדמו"ר ונוס, וכשנתקענו במבט זה על זה כפי שקורה לנו כל הזמן נשמעו דברי לעג מעליבים מהסובבים. היה צחוקים על הספסל, כמעט מתתי מפרץ צחוק אינסופי אחד שהעלה המון ליחה ולא יכולתי לנשום אך גם לא להפסיק לצחוק, וכשחזרנו הזדעזעתי לגלות שכבר כמעט 2AM. הזמן תמיד טס לי איתה.

שכבנו במיטה והתחבקנו כאילו אנחנו על אקסטה. בחום התמכרותי, ברוך גלי וסוחף, תוך אנקות ואנחות של התרגשות וקירבה ורגשות גואים. היא במחזור אז לא עשינו כלום, ויודעים מה, זה לא הפריע לי בכלל. גמני רק רציתי להתחבק. לא יכולנו להפסיק עם החיבוקיאדה וללכת לישון, רק בשלוש וחצי כשכבר לא היתה ברירה.

בשש וחצי צלצל הפון המעורר שלה עם מנגינת הפתיחה של "alf". בעשרים לשבע היה אלף שתיים, ולקראת שבע אלף שלוש, ואז היא קמה ואני מיד אחריה כדי לא לפספס את הזמן איתה. אנחנו תמיד ישנים מעט ומתעוררים רעננים ועירניים ושמופים כאלה.

כתבתי לה הערכה (אני מצטט מהזכרון)
"התחלה לא רעה. (:
עליך לקחת את לימודייך יותר ברצינות ולשפר את ההישגים
במיוחד בתחומים : ציות, הפנמה ויישום, והתמודדות.
כמו כן יש לתת את הדעת על כך שהרובריקות בתחום המיני נותרו ריקות.
אני מאמין בך."

כשליוויתי אותה לרכב השרד הלכנו חבוקים לאורך רחוב פלורנטין עד שניערתי אותה מעלי ואמרתי : "יאללה, מה זה פה, השאנז אליזה?" . באמת לא צריך לקפוץ מעל הפופיק. (מממ...הפופיק...) . כולה זונה, וסאבית בינונית ביותר, אם לא למטה מכך. היא פשוט מאוד יפה וחכמה ורגישה ובעלת חיים ועולם משלה וזה מבלבל, זה הכל.