מתחת לפרווה

אוי, זה הולך להיות עוד אחד מהפוסטים הארוכים האלה נראה לי...

מה אומר, אמש צנחתי לשפל חדש, לסטייה מגעילה במיוחד, לא שפוייה ולא בטוחה. שערו בנפשכם את הסיטואציה הבאה :

שתיים וחצי בלילה, העלמה ואני פוסעים בצפון הישן, מתנדנדים ומסוחררים עד אין קץ ממש כאילו אנחנו על אקסטה טריפ וקוקאין ביחד (וכולה שתינו ירדן שרדונה שהבאתי, ובאמאמשלי שאני לא מגזים בתיאור התחושה. אני זוכר שתהיתי, אם זה הגיוני שעצם הנוכחות של מישי תהיה לי אינטנסיבית מדי להכלה) . לא יכולים להפסיק להביט זה על זה ולחייך. שדרות נורדאו (היא הולכת הפוך כדי לא להפסיק להסתכל עלי), חוף מציצים (מתיישבים שדודים על החול...מה עושים עם הסחרחורת הזו?), המזח והגלים הסוערים. גאות. ירח מלא. אנחנו עולים לכיוון צפון דיזנגוף, ובפיצוציה אני רוכש בקבוק מים בתקווה למתן מעט את הסחרחרה המטורפת בנפשי, וגם קרמבו. (עכשיו, בבקשה לזכור שזה אתר סאדו ועלינו לגלות פתיחות לסטיות שונות, גם אם הן קיצוניות ומגעילות) . שותים מהמים. אני מקלף את קליפתו הנוצצת של הקרמבו, מחזיק אותו מול פיה, ואנחנו מתקרבים סימולטנית לנשיקה ונוגסים בו, קרם דביק נמרח על פרצופינו המחייכים. (גאד, הבושה ! )

מיד אחר כך שנינו מזהים בובת בד פשוטה ונאיבית על הרצפה. היא, בהיותה בעלת לב רחום אוספת אותה מיד בזרועותיה, ואנחנו מבחינים לחרדתנו שהבובה אמנם במצב נהדר מכל בחינה שהיא, רק שמישו כיבה לה סיגריה בעין ימין. "איזו מסכנה !" היא אומרת, ומכניסה אותה לתיק לשיקום. וכשאנחנו פוסעים חבוקים על גדות הירקון, ואני לא מצליח להסיר ממנה את העיניים ליותר משתי שניות, גם כשזה כבר ממש כואב לי (גאד, אפילו על המונה ליזה יש גבול לכמה אפשר להסתכל), אני לפתע קולט שאני מזמזם שירים של שלמה ארצי. (המשפט האחרון היה מביך במיוחד לכתיבה. החושפנות הזו קשה לי) .

רגע, אני אחזור להתחלה עכשיו.
כל היום החלפנו הודעות שמופיות בטירוף (היום שלי התחיל בשתיים לפנות בוקר יום ה', שכן ביליתי את יום ד' בעיקר בשינה. עבדתי כל הלילה והבוקר והצהריים, ואחר הצהריים לא הצלחתי להירדם ובמקום זאת הלכתי לתקן את הפנצ'ר באופניים, להסתפר, ועוד מיני סידורים חשובים) , כאשר היא סופרת שניות עד לפגישתנו (14,880), ואני לא מצליח ואף כבר לא מנסה להסתיר את התלהבותי ממנה מכל מי שרק מוכן לשמוע.

בתשע יצאתי לדרך צפונה על האופניים, לבוש מאוד אלגנטי, חמוש בתיק עמוס ובזר ורדים אדומים-לבנים מרהיב וגדול, שאותו נשאתי בשקית נילון גדולה וצהובה על פרק ידי בעודי מדווש. מצאתי חניה בקלות (; , סידרתי את עצמי מהדרך (שהיתה כיפית ומרהיבה... מהקצה הדרומי של העיר עד הקצה הצפוני...וכל פינת רחוב נושאת זכרונות...) ועליתי לדירתה. יש לה קן ציפורות. על דלתה תלוי שלט : "הקן של ..." ומצויירות שתי ציפורים.

הוקסמתי מביתה ממבט ראשון, אהבתי כל דבר בו. גדול ומרווח אך אינטימי ואמיתי ומפנק... ציורים יפים על הקירות, תאורה רכה ונרות דולקים, חתול גי'נג'י פרוותי שמן ונהנתן... ספה רכה וארוכה, מסך מחשב שטוח וענקי. היא היתה לבושה בשמלה קצרצרה צמודה בצבע אדום ותאמה את צבעי הפרחים (ואז שמתי לב, כשהצצתי בטיוי לראות אם התחיל המשחק, שגם את הצבעים של אולימפיאקוס...) . ראיתי שהיא מתרגשת מאוד ולחוצה והרגעתי אותה. חמודההה. ממש רווקה צפון תל אביבית בת 30, חשבתי לעצמי. כזו עוד לא היתה לי.

היא הראתה לי את שיעורי הבית שהכינה, קישוט שער מחברת הציונים הורודה. היא קישטה בהמון צבעים זרחניים, ורוד וצהוב וירוק, ופרפרים ולבבות על כל הדף מסביב לכיתוב החגיגי : "מחברת ציונים" . זה היה מקסים וזיכה אותה ב8 ב'ציות' עם מדבקה. (חשוב לציין נראה לי, שמדובר בנסיכה אדישה בדר"כ ). המשחק התחיל, אך הריכוז שלנו בו היה רופף ביותר. זכור לי איזה סל מהרבע הראשון, אחר כך אני זוכר שהחלשתי כי הבנתי שכבר מחצית, ועוד איזה סל של פאפאלוקאס בפתיחת הרבע השלישי, ואז אני זוכר שהיא שאלה : "מה, נגמר?"...

במקום לעודד את מכבי בהינו זה בזו, התמזמזנו והתנשקנו והתגפפנו, ולהפתעתי בקעו ממנה ניצוצות בצבעים פמדומיים עזים ופריכים. יש לי רדאר מטורף לדברים האלה... עודדתי אותה לא לעצור את עצמה, היא נשכה ושרטה, והלב שלי התפוצץ.

הכרנו לפני 8 ימים. מאז הדייט הראשון, לפני שבוע פחות ארבע שעות, לא עבר יום בו לא התראנו, או בבוקר או בערב. ועדיין, אני מרגיש שאני בכלל לא מכיר אותה, בטח שלא בפרופורציה להשפעה שלה עלי, שהיא כמעט מיסטית. גם מהבחינה המינית, נדמה שעוד לא עשינו כמעט כלום. הכל כל כך רגשי ועוצמתי גם ככה, וזה משתק. אבל המחסומים האלה לא נשברים לבד, ולכן אחרי כמה כוסות יין, כשהרגשתי שאני רוצה להשתין (והרגשתי את זה כבר לאורך זמן כי התקשתי לקום ולהתנתק ממבטה) קראתי לה להצטרף אלי ולהכיר לי את השירותים.

אלו שירותים קטנים ומקסימים של דירות ישנות, עם בלטות רכות ומשופשפות ותאורה צהבהבה נעימה. הושבתי אותה ליד האסלה מצדה השמאלי ואמרתי לה להושיט את ידיה אל מעל האסלה. אני מזמין את הקורא לדמיין את המראה... יופייה הבלתי המעורער מונח שם לרגלי, ידיה מושטות קדימה, וחיוך אוהב על פניה. כמובן שהיה קשה להתחיל (פאק, אפילו כשעשיתי ביד בצהריים בעודי צופה בתמונה שלה הרגשתי את המחסום החרד הזה) , אבל הרגעתי את עצמי (נסיון זה דבר כה חשוב ומבורך ! "השכלה היא לעולם לא בזבוז" ) והשתנתי על ידיה. עקב ההתרגשות, הלחץ, והזקפה שהחלה להתפתח השתן השפריץ גם מסביב, על זרועותיה, פניה, ומסביב לאסלה. היא לא הפסיקה לחייך, וקיבלה 9 עם מדבקה ב'ציות' ו7 ב'שירותי מין חריגים'. (מקלחת זהובה ראשונה שלה...(: )

היו לה רעידות קור כפי שקורה לא פעם אחר כך, עטפתי אותה בשמיכת הכבשה ושפשפתי את גופה באהבה ובמרץ. היא שקעה לתוך הספה, התגפפנו נמרצות וירדתי ללקק לה את הכוס הקטן והמופלא (עדיין במחזור) , אך אחרי כמה דקות התחלתי להרגיש את הסחרחורת מעיפה אותי ונאלצתי להפסיק. זה פשוט היה טו-מאצ'. כאילו שהרגשות מוכפלים באלגוריתם רצחני, כמו ריבית של השוק האפור.
הבטתי עמוק אל תוך עיניה. "מה שאת מרגישה.... גם אני מרגיש את זה."
"אני ממש שמחה לשמוע, כי אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי לבד בסיפור הזה..."
ואז אמרתי לה להתלבש כי אנחנו יוצאים לטייל. היא התלבשה במהירות וזכתה ב8 ב'עמידה בזמנים'. אני לא רואה סיבה להתקמצן על המדבקות. כשזה טוב זה טוב.

על הטיול ההזוי והמביך עד אימה כבר כתבתי. כשחזרנו כבר היה שלוש. החלפתי לפיג'מה שהבאתי איתי, והזמנתי אותה להזמין אותי לחדר השינה. יש לה מיטה עננננקקקית ומהודרת ושמיכה צמרירית ומפנקת מאוד. ירדתי לה ממושכות והיא נעה משיא לשיא עד התפוצצות, ואז קמה להשתין. בינתיים חשבתי עליה ושיחקתי עם עצמי, וכשהיא נכנסה חזרה לחדר השינה (איזו כוסית!!!!!) הסרתי מעצמי את השמיכה ואמרתי שהתגעגעתי. "חיכית לי?" היא שאלה בטון הנמוך והסקסייי שלה, והתחילה למצוץ לי תוך צביטת הפטמות. לאחר כמה דקות לחשתי לה : "עלי מעלי, צבטי לי בפטמות ואל תתני לי לגעת בשלך". אותם צבעים פמדומיים עזים ממקודם עלו שוב באחת, היא העיפה לי את היד שוב ושוב והתחככה בי, עד שהשפרצתי וחייכתי בביישנות.

אני לא נוהג ללכת לזונות הביתה, הן בדר"כ באות אלי, ובטח שלא להישאר לישון. תמיד לא נוח ומוזר לי, אני צריך את כריות החיבוקי ולהתכרבל בשמיכה שלי, אני לא מצליח להירדם בלי אטמי אזניים (שהפעם הבאתי איתי מראש) וחושך מוחלט, וכל דבר מפריע לי. אבל הפעם, אולי גם כי סגרתי 26 שעות של עירנות פעלתנית, נרדמתי מחובק איתה מתחת לשמיכה הזוגית המפנקת, בבוקר היה רק אלף אחד, וכשבאתי לחבק אותה שוב ראיתי שהיא איננה. לא זוכר מתי קרה שהבחורה התעוררה לפני ושאפילו לא שמתי לב.

יצאתי לסלון והוקסמתי מיופי הצמחייה במרפסת הגדולה, מהמוסיקה הנעימה, ומיופייה הנינוח והבריא שקרן אלי. היא הכינה לי קפה עם חלב וניל (אני נורא אוהב לשתות איתה קפה בבוקר) , ישבנו ושוחחנו, ושוב כאבו לה השפתיים מהחיוכים. אחרי כשעה הגיע ידידה הצלם המהולל, ואני התארגנתי תוך שיחה באמת נעימה, כשהוא מתפעל מעד כמה היא מחוייכת ונינוחה ומצלם אותנו מחובקים.

הבוקר היה שטוף שמש, שמחתי לראות שלא קיבלתי דו"ח (; , והדיווש דרומה היה מהיר ומלא תנופה.