לנער לנער לנער.
לשחרר לשחרר לשחרר.
מתישו התגבשה אצלי הקונספציה שאם אנהג נכון ואעשה את הפעולות הנכונות אהיה מאושר. כמו שאמר מאו צה טונג כששאלו אותו לדעתו על המהפכה הצרפתית : "עוד מוקדם לשפוט". הקונספט הזה עוד טעון הוכחה. אדם יכול להיות במרכזו של קרקס, עם חיות פראיות ולוליינים ותזמורת ורקדניות וצמר גפן מתוק ועדיין להתלונן שמשעמם לו.
כמו הקטע של לשלוט בנקבות. הגלילית רמזה בתוקף שאני מתקשה להגיד לבחורות מה אני רוצה. זה לא שאני לא יכול, אני פשוט מעדיף שהן יבינו לבד. כמו בובות טלפתיות, מתוכנתות בתחכום ורגישות. זו רק ההכרה היבשה והבוגרת של המציאות שגורמת לי לשלוט. כמו שאני מבין שצריך לקום להביא את המלחייה (או להגיד לנקבה להביא אותה), המלחייה לא תבין לבד, וגם אם תבין לא תדע איך.
מרים כוס שלישית בהסבת שמאל.
אני עוד לא מוכן לגעת בנושאי הליבה.
יש משו נורא מוזר עם הצפיות לאחרונה, ואני מבקש שיאמינו לי שהפעם אני לא בקטע של השתחצנות. אני באמת רוצה לדעת. אני מתאר לעצמי שאני עושה הרבה רעש לאחרונה (אני לא באמת יודע, אין לי מסנג'ר, אני כמעט ולא בצ'ט ולמסיבת קהילה לא הגעתי כבר חודש וחצי. אפשר לספור על שתי ידיים את האנשים איתם החלפתי הודעות בשבועיים האחרונים, ובפון על פחות מיד אחת, ואני ממש לא מעורבב) , אבל זה לא נראה לי מצדיק אלף צפיות לפוסט קצר ולאקוני ונטול תגובות. בשתיים לפנות בוקר יש כבר מאתיים צפיות. זה מוזר, לא? הייתי חושב שמישי חולשת על הארכיון, אבל זה קורה הרבה ובעקביות לאחרונה. הקהילה גדלה עד כדי כך?
הייתי צריך להגיד לה שאני נורא רוצה לראות אותה, נורא רוצה חיבוק. שתגיד איפה היא חונה, שאחכה לה ליד האוטו, שרק תתן לי חיבוק ותיסע.
לפני 16 שנים. 17 בנובמבר 2008 בשעה 13:05
