מתחת לפרווה

הימים שלי פעלתניים בעוצמה כזו שאני חייב להיעזר ביומן כדי להיזכר מה עשיתי אתמול (הרבה) ועל יום חמישי בכלל אין מה לדבר.

הבוקר התעוררתי ב4:40, תרגלתי מדיטציה, פיתוח שמיעה ומשחקי מוח. קפצתי לג׳קוזי בקאנטרי. השלמתי אימון גיטרה יום שני ברציפות ועברתי ברצינות על חלק הארי של השיעור החדש (לא הספקתי לנגן מאז שנכנסתי לפה ביום ג׳ ושנאתי את עצמי על זה).

ב10:30 ולמשך 8 השעות הבאות ניקיתי את ביתי החדש.

את רוב הזמן השקעתי במטבח ברוך הארונות. יכולתי לשכור רק את הארונות ולגור שם ברווחה (כ35 דלתות ו10 מגירות. הנפחים נעים בין גדול לענק. זה מבלבל, כל פעם שספרתי יצא לי סכום קצת אחר… והם מתנקים כשמנקים אותם, נהיים מבריקים, נוצצים ומלכותיים).

דמיינתי שאני מנקה עבור מלכה נערצת, אבל שהמלכה היא אני. כלומר זה לא שאני מכין את הבית לכבוד מישהי, אני הדומית וזה סטנדרט הנקיון שאני מצפה לו.

שפשפתי כל מדף ומשטח ב3D עם מסיר שומנים, ואז אקונומיקה, ואז ניגוב והברקה עם שטיפה יסודית של המטלית בין כל סיבוב. לאחר מכן עשיתי אותו דבר בארון הצבעוני בחדר השינה (הדיירים הקודמים היו שעירים) וגם במקלחת ובשירותים.

הכנסתי את כל הדברים שלא הולכים לאולפן (יוקם מחר בעזרת השמש) לארונות. הסרתי את מדבקות המחיר המכוערות מכל כלי הבית ומוצרי הנקיון שרכשתי ושפשפתי מהם בעקשנות את שאריות הדבק עם מסיר שומנים (מה הרעיון להרוס כל מוצר עם הדבק המגעיל הזה?).

שמעתי אלבומים חיוביים ומלאי נשמה באוזניות כדי שהסאונד יהיה טוב ולא אטריד את השכנים הדתיים.

עכשיו נשאר לי רק להכין סלט במטבח המצוחצח ולהתקלח (הזרם פה טוב) ואוכל להכריז על היום כעל יום פורה.