חזרתי רק עכשיו, נוטף זיעה ומתנשף מיום מאוד מאתגר רגשית ופיזית בחברתה של תהום. נראה לי שלא בילינו כל כך הרבה זמן רצוף יחדיו מאז חופשת הצלילה הזוגית האחרונה שלנו בשלהי יוני.
קמתי ב4:40 והמשכתי לחווט את האולפן לאחר שאתמול יניר הסטנדימן (הלחם של סטנדאפיסט והנדימן) התקין את הטיפול האקוסטי. האולפן חזר להיות מבצעי (תמונות בהמשך).
הזדרזתי לסיים וב8 יצאתי ותפסתי קו 172 להביא את הרכב הגדול מרוטשילד. ראיתי את תהום יושבת שקועה בטלפון בדרכה חזרה מהג׳ים. הבהלתי אותה עם נשיקה במצח. לאחר מכן אספתי אותה מדירתה עם הרכב ונסענו להוד השרון. הקדמנו בחצי שעה והזמנתי אותה להפוך וכריך בארקפה. ב10:30 עלינו לעורכת הדין המגשרת וחתמנו על הסכם הגירושין.
משם המשכנו לקדימה/צורן כדי שתהום תוכל לרכוש לעצמה מערכת סטריאו כמעט זהה לזו שקניתי לנו לפני שנה וחצי ואני אוכל לקחת את הישנה מבלי להשאיר את תהום ללא מוזיקה. המוכר ניסה לשווק לה רמקולים קצת אחרים ומוגברים אבל היא הרגישה שהם תוקפניים ומעייפים והעדיפה להישאר עם הדגם המוכר והאהוב. הקפדתי לתת לה להחליט ולחשוב בשביל עצמה למרות שהיא כל פעם הסתובבה אליי לאישור.
בדרך חזרה לדירתה עצרנו בפונדק אסא (״אפשר לעניין אותך בסטייק לבן ושיפוד כבש?״ כאילו שהייתי צריך לשאול…) והזמנתי אותה לביקור קצר בדירתי לראות איך הענינים מתקדמים. היא הבחינה שהצטברו קצת מים במגש מתחת למתקן ייבוש הכלים הביסקסואלי השחור החתיך שרכשתי והתחילה לשלוף אותו ולנקז אותם. ״תהום אמרתי לך שאת יכולה לפתוח ארונות ולהסתכל, לא לבצע מטלות בית!״.
העליתי את המערכת החדשה לדירתה (22 קילו כל רמקול) ונאבקתי בהתקנתה במשך שעתיים מתסכלות. למרות שלא חסרות לי מטלות משלי היה לי ממש חשוב להשאיר אותה עם מערכת תפקודית, ואם לא הייתי מצליח הייתי מחבר חזרה את הישנה ומשאיר לה אותה, במיוחד לאחר שסיפרה לי איך המוזיקה ממלאת לה את הריק ומארחת לה חברה.
לאחר כשעה וחצי, כשהכל עוד נראה עגום ומתסכל ניבאתי שבקרוב יהיה לנו רגע “Cut The Russian”.
זה ביטוי של מייק, מאמן הגיטרה שלי, שמתייחס לקרב הגדול של רוקי בלבואה עם דראגו הרוסי ברוקי IV. בתחילת הקרב רוקי חוטף וחוטף ולא מצליח להחזיר. זה קשה לצפייה. רוקי אומר שהוא רואה את היריב שלו כשלושה, והחבר/מאמן מייעץ לו: “Hit the one in the middle”
ברגע מסויים, רוקי מצליח להכות בדראגו וליצור חתך בפניו. באותו רגע הוא מבין שהבעיה פתירה, שהמתאגרף הרוסי החסון הוא אנושי ולא מכונה, ומשם הקרב מתאזן עד לנצחון של רוקי בסיבוב ה12.
בכל מקרה, לאחר שעבדתי גם עם המוח ולא רק עם הגוף ונחישות הרוח (תמיד האופציה האחרונה🙄) הצלחתי לחווט בהצלחה את הרמקולים ולחבר את הרסיבר לWIFI הביתי. תהום התרגשה, הודתה לי ואמרה שלעולם לא היתה מצליחה לעשות זאת לבד. ביקשתי ממנה לזכור את הרגע הזה בזמן עתידי בו תכעס עליי או תקנא לי.
לקחתי את ציוד הצלילה שלי בעודי גועה בבכי, את נעלי הטיולים, המקדחה, הג׳ארות של החליטות וכמה אביזרי מין ספורים שתהום אישרה לי לקחת כדי שאוכל לאונן באפקטיביות (״לא לָקַחְתָּ דילדו! אין לך דילדו!!😱״). לקחתי בזהירות רבה גם את הספל המיתולוגי.
השארתי לה את המפתח והשלט לחניון. זהו, זה הבית רק שלה עכשיו.
ביצעתי את הסבלות של כל השלל לביתי ב3 נגלות. אני כבר רגיל להתעורר שבועות ארוכים כל בוקר למציאות אחרת, ושהימים שלי מלאים בזיעה ודמעות (וגם קצת דם לפעמים).
נעים לכתוב מהאולפן שנראה כמו עצמו (+ארון צבעוני ועוד קצת רוחב וגובה) ונשמע עמוק וצלול מאי פעם.
