התעוררתי ב2:30 ולא הצלחתי לחזור לישון.
הפחתתי מינון של Xanax וזה מה שקורה.
בבוקר ראיתי את תהום על המכשיר האליפטי בג׳ים בזמן שהרמתי משקולות. ניצלנו את ההזדמנות וחזרנו ביחד, עברנו אצלי לראות מה נשתנה ולאסוף את שקית החתולים הגדולה והפיירקס ששאלתי ביום א׳. בדרך לדירתה עצרנו במרכז המסחרי של נווה עופר לסופר וירקן (כל אחת והקניות שלה). מדירתה אספתי את בקבוק המים הבורדו שהיא קנתה לי לפני שנה כשהשתייה שלי החריפה והייתי מתעורר מאוד צמא באמצע הלילה, ותריאולון לאחת הפציעות שלי מכל הסחיבות, הנקיונות וההתקנות שכנראה הזדהמה.
הכנתי אוסובוקו.
הצלחתי להשלים אימון גיטרה מלא של 105 דק׳ כולל התעמקות בשיעור החדש שקיבלתי לפני חמישה ימים, אחרי שבועיים שלושה שהצלחתי להתאמן רק שעה ביום אם בכלל.
צילמתי וערכתי את עטיפת האלבום השני שלי (מתוך ארבעה so far) מ2003. ממש צילמתי פיזית את הנייר הכי פחות מקומט שמצאתי עם עדשת מאקרו, אין לי את הקבצים הדיגיטליים. החלטתי לעשות Remaster על המאסטרים שמצאתי ולשחרר לעולם. בהאזנה חוזרת זה באמת מדהים כמה מעט השתניתי רגשית ב21 שנה.
על הדרך מצאתי DVDs עם סרטוני פורנו של תהום ושלי מ2006. המרתי אותם בשביל ההארדיסק עם 19 שנה של חומרים שאני מחויב (ורוצה) להעניק לה במסגרת הסכם הגירושין.
חרדה הלכה וטיפסה לאורך היום. כנראה בגלל השקט של הסופ״ש, ואולי גם בגלל הפחתת המינון. אני רוצה את המוח שלי בחזרה, גמול מהדאונרים שהתרגל לצרוך כדי למסך את החרדה והדיכאון.
עצמי אומר לי שכדאי מאוד שנתרגל לבדידות כי היא כאן כדי להישאר זמן רב.
